הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
מתוך האתר he.chabad.org
כתוב לנו
Visit us on Facebook
יום רביעי כ״ו ניסן ה׳תשע״ו / 4 מאי 2016
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.

המצוה היומית

המצוה היומית

P161, N140

 דוא"ל

המצווה הקס"א

הציווי שנצטווינו בספירת העומר, והוא אמרו יתעלה: "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כג, טו)

דע, שכמו שחייב בית דין לספור שני יובל, שנה שנה ושמיטה שמיטה,

כמו שביארנו לעיל, כך חייב כל אחד ואחד מאתנו לספור ימי העומר, יום יום שבוע שבוע, שהרי אמר: "תספרו חמישים יום" (שם שם, טז), ואמר: שבעה שבעת תספר לך" (דברים טז, ט),

כשם שמנין השנים והשמיטים מצווה אחת, כמו שביארנו, כך ספירת העומר מצווה אחת, וכך מנה אותה כל מי שקדמני - כמצווה אחת, ונכון הוא מה שעשו בזה, ואל יטעך אמרם: "מצווה לממני יומי ומצווה לממני שבועי" עד שתחשוב שהן שתי מצוות - לפי שכל חלק וחלק מחלקי איזו מצווה שיש לה חלקיים, מצווה לעשות אותו החלק ממנה.

אבל היו נעשות שתי מצוות אילו אמרו: מנין הימים מצווה, ומנין השבועות מצווה.

וזה דבר שלא יעלם ממי שמדקדק בדברים, שהרי אם תאמר: חובה לעשות כך וכך, אין לשון זה מחייב שתהא אותה הפעולה מצווה בפני עצמה. וראיה ברורה על זה, זה שאנו מונים גם את השבועות בכל לילה באומרנו, שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים, ואילו היו שבועות מצווה בפני עצמה, ולא היו מתקינים מניינם אלא בלילי השבועות בלבד, ואז היו להן שתי ברכות: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת ימי העומר" ו"על ספירת שבועי העומר", ואין הדבר כן, אלא המצווה היא ספירת העומר - ימיו ושבועיו, כמו שציווה.

ואין הנשים חייבות במצווה זו.

מתוך ובאדיבות המהדורה המעוצבת של אתר דעת

המצווה המשלימה ק"מ

האזהרה שהזהרנו מלאכול פסולי המקודשין שאסור לאוכלם, הוא שיהיה מום שעשינוהו בהם בכוונה, כמו שנתבאר במסכת בכורות, או שנפסל אותו הקרבן אחר שחיטתו בדרך מדרכי הפסול המונעים אכילתו, והוא שנאמר: "לא תאכל כל תועבה" (דברים יד, ג).

ולשון ספרי: "לא תאכל כל תועבה" בפסולי המקדשין הכתוב מדבר. ושם אמרו: "ר' אליעזר בן יעקב אומר: מנין לצורם באוזן הבכור ואכל ממנו שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר: "לא תאכל כל תועבה";

ומי שאכל לוקה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת בכורות.

מתוך ובאדיבות המהדורה המעוצבת של אתר דעת