מתוך האתר he.chabad.org
יום שלישי כד תמוז ה'תשעד / 22 יולי 2014

תניא

תניא

אגרת התשובה, סיום פרק ו'

דוא"ל

אגרת התשובה, סיום פרק ו'

והנה, "יעקב חבל נחלתו" כתיב, -

נשמתו של יהודי היא כמו חבל, על דרך משל, כמו החבל שראשו אחד למעלה וראשו השני למטה, אם ימשך אדם בראשו השני - ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון כמה שאפשר לו להמשך. וככה ממש בשורש נשמת האדם ומקורה מבחינת ה"א תתאה

– ה' אחרונה של שם הוי', הנזכר לעיל, -

שבשעה שהוא עושה עבירה, הוא ממשיך ומוריד השפעתה

– של "ה' תתאה", משם שרשו ומקורו, על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו עד תוך היכלות הסיטרא אחרא כביכול, שמשם

– מהיכלות הסטרא אחרא, הוא מקבל מחשבותיו ומעשיו.

– ולמרות שהסביר לעיל, שבחייבי כריתות נפסק "חבל ההמשכה" משם הוי', כיצד, איפוא, הוא יכול על ידי חבל זה להמשיך תוספת יניקה לסטרא אחרא? - מובא, אבל, בחסידות, שרושם מהחבל (חיצוניות החבל) נשאר, ולכן הוא יכול על ידי כך להמשיך תוספת יניקה ב"סטרא אחרא". ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה, לכן הוא נוטל חלק בראש, -

חלק גדול יותר. אשר לכן, לא זו בלבד שהחוטא יכול לקבל השפעתו מקליפות וסטרא אחרא, אלא הוא מקבל יותר השפעה ודי למבין. -

אלא, אף על פי כן כתוב בחסידות, שסוף סוף מן ההכרח שההשפעה תיפסק, שכן, יהודי יכול רק באופן זמני לקבל השפעתו מסטרא אחרא, ולא לזמן ממושך, כי אין זה המקום שממנו עליו לקבל חיות. הרבי הזכיר דבר זה בשיחה קדושה, בשייכות לחיזוק שמירת שבת בבני ישראל, שיש להסביר ליהודי, שהריווח שהוא רואה ר"ל מחילול שבת, עליו לדעת, שהסוף של ריווח זה וניצול הריווח לא יכול להיות טוב, שכן, ברכה והצלחה בבני ישראל הן דוקא על ידי פרנסה בשמירת שבת ודיני התורה בכלל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אין בידינו לא משלות הרשעים וכו'"

– שהם חיים בטוב, "בידינו" דוקא, כלומר בזמן הגלות אחר החורבן.

– מפני שמקבלים אז חיות מהקליפות. וזוהי בחינת גלות השכינה כביכול, -

כשמ"ה' תתאה" של שם הוי' נמשך בקליפות, להשפיע להיכלות הסיטרא אחרא אשר שנאה נפשו יתברך.

– יצטרך הקב"ה להשפיע להן תוספת השפעה, יותר מאשר הוקצב להן מראש לינוק מקדושה, וזאת – כדי שיהיה ענין הבחירה וענין העבודה. וכשהאדם עושה תשובה נכונה - אזי מסלק מהם

– מהקליפות, ההשפעה שהמשיך

– בהן, במעשיו ומחשבותיו, כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה.

– והריהו נוטל מהן ההשפעה שנמשכה בהן על ידי "גלות השכינה" בתוכן. וזהו

– מה שהמלה "תשובה" היא "תשוב ה"' (כמובא לעיל בפרק ד' מהזהר הקדוש), ושובה של "ה' תתאה" היא "תשובה תתאה", תשוב ה"א תתאה

– שבה מבחינת גלות, וכמו שכתוב: "ושב ה' אלקיך

– מקור נשמתך, את שבותך", כלומר עם שבותך, -

הוא עצמו ישוב עם שובך, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "והשיב לא נאמר וכו'": - אלא "ושב", והכוונה היא שהוא עצמו ישוב מהגלות, על ידי שיהודי שב מגלות, - שב "אלקיך" מקור נשמתו, השכינה, מגלות.


Published and copyright by Kehot Publication Society, all rights reserved.
לעילוי נשמת הרה"ח הרה"ת
ר' יוסף ב"ר זאב הלוי ע"ה וויינבערג
דף זה מופיע בשפות אחרות
השבוע באתר HE.CHABAD.ORG