הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
מתוך האתר he.chabad.org
יום שני ו שבט ה'תשעה / 26 ינואר 2015
Chabad Chassidus is an all-embracing world outlook and way of life which sees the Jew's central purpose as a unifying link between the Creator and His world. Written by the Alter Rebbe, the founder of Chabad, Tanya is the central text of Chabad Chassidus. It shows the reader a path to realizing their purpose and developing a deeper relationship with G-d. Choose from one of the two formats available: through Lessons in Tanya - a profound and clear explanation of the Alter Rebbe's writings, or through an audio class.

תניא

תניא

לקוטי אמרים, סיום פרק כ

דוא"ל

לקוטי אמרים, סיום פרק כ

ולמשל, כמו בנפש האדם: כשמדבר דבור אחד, שדבור זה לבדו -

הוא, כלא ממש, אפילו לגבי כללות נפשו המדברת, -

הנפש שהיא המקור של כוח הדיבור, שהוא -

כוח הדיבור, בחינת לבוש האמצעי שלה, -

של הנפש. בשלשה לבושי הנפש, מהווה המחשבה ה''לבוש'' העליון ביותר; כוח המעשה - ה''לבוש'' התחתון ביותר; וכוח הדיבור - ה''לבוש'' האמצעי, שהוא כח הדבור שלה, -

והרי דיבור אחד אין לו שום ערך בהשואה לכוח הדיבור כולו, שיכול -

כוח הדיבור של הנפש, לדבר דבורים לאין קץ ותכלית; -

שכן, העובדה שבאמת יש גבול לדיבוריו של האדם, נובעת מכך שחלקי גוף האדם בהם תלוי דיבור האדם, נחלשים מרוב דיבור ומאבדים את כושרם. אך מבחינת כוח הנפש, מסוגל האדם לדבר בלי סוף - ואיזה ערך, איפוא, יש לדיבור אחד, לנוכח כוח אין-סופי זה של מלים?! וכל שכן -

שאין ערך לדיבור אחד, לגבי בחינת לבוש הפנימי שלה -

של הנפש, שהוא המחשבה, -

הכוח לחשוב, שהוא ה''לבוש'' הפנימי של הנפש - הנפש מאוחדת יותר עם המחשבה, שממנה -

מהמחשבה, נמשכו הדבורים -

שכן, האדם מדבר את מה שהוא חושב, והיא חיותם; -

ומאחר שהמחשבה עדינה יותר מאשר הדיבור, וקשורה יותר עם הנפש - ודאי שאין שום ערך לדיבור אחד לגבי המחשבה, ואין צריך לומר לגבי מהות ועצמות הנפש, שהן עשר בחינותי' הנזכרים לעיל, חב"ד כו', -

בהשואה ללבושי הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה, נקראים עשר בחינות וכוחות אלה של הנפש (חכמה, בינה, דעת (והמדות:) חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות) - עצמות הנפש, שמהן -

מ''שכל'' ו''מדות'' הנפש, נמשכו אותיות מחשבה זו, המלובשות בדבור זה כשמדבר, -

שכן, האדם חושב או על ענין שכלי, או על ענין הקשור לרגשי המדות - ומה שהוא חושב, הוא, לאחר מכן, מדבר, כי, המחשבה היא גם כן בחינת אותיות כמו הדבור, רק שהן -

אותיות המחשבה, רוחניות ודקות יותר. -

אותיות הדיבור מגושמות יותר מאשר אותיות המחשבה, אך בכל זאת יש דמיון בין הדיבור לבין המחשבה - בכך ששניהם מורכבים מ''אותיות'',

אבל עשר בחינות חב"ד כו', הן שרש ומקור המחשבה, -

כמוזכר לעיל, ואין בהם -

בכוחות ה''שכל'' וה''מדות'', בחינת אותיות עדיין, קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה. -

רק לאחר מכן, כשהאדם חושב בכוח מחשבתו אודות ה''שכל'' או אודות הדברים שהוא מתרגש מהם - מופיעות האותיות. מאחר ש"שכל" ו"מדות" הם בכלל למעלה מאותיות - בודאי ובודאי שאין לגביהם שום ערך לדיבור אחד. להלן מסביר רבנו הזקן, איך בשכל ובמדות אין עדיין אותיות: למשל: כשנופלת איזו אהבה וחמדה בלבו של אדם, קודם שעולה מהלב אל המוח, לחשב ולהרהר בה - אין בה -

בחמדת הלב, בחינת אותיות עדיין, רק חפץ פשוט וחשיקה בלב אל הדבר ההוא הנחמד אצלו, וכל שכן קודם שנפלה התאוה והחמדה בלבו לאותו דבר, רק היתה בכח חכמתו ושכלו -

בינה, וידיעתו, -

כוח הדעת, שהי' נודע אצלו אותו דבר, שהוא נחמד ונעים וטוב ויפה להשיגו ולידבק בו, כגון: ללמוד איזו חכמה, או לאכול איזה מאכל ערב -

הרי, כשהחמדה לדבר לא באה עדיין לידי ביטוי רגשי, רק בשכלו "תפס" והשיג את ה"טוב" שבאותו דבר - ודאי שבאותה הבנה אין עדיין אותיות. רק, לאחר שכבר נפלה החמדה והתאוה בלבו, בכח חכמתו ושכלו וידיעתו, -

אחרי שלפני כן היתה החמדה ב''כוח השכל'' וממנו נוצרה החמדה בלב, ואחר כך חזרה ועלתה -

החמדה, מהלב למוח, לחשב ולהרהר בה, איך להוציא תאותו מכח אל הפועל: להשיג המאכל או למידת החכמה בפועל -

או ללמוד את החכמה, שהוא חומד אותה, בפועל, הרי בכאן -

רק אז, כשהוא חושב איך לממש את תאותו על-ידי השגת המאכל, או לימוד חכמה זו או אחרת, נולדה בחינת אותיות במוחו, שהן אותיות כלשון עם ועם -

כשפת כל עם, המדברים והמהרהרים בהם -

באותן אותיות, כל עניני העולם: -

כל אחד חושב והוגה באותיות השפה שהוא רגיל לדבר בה. אך, לפני שהחמדה חוזרת ועולה מהלב למוח, לחשוב במימושה המעשית - אלא היא שרויה במצב של עיצוב בתור "מדה", בתחילה במוח ולאחר מכן בלב - אין לחמדה עדיין ביטוי באותיות; יש בכך אז משום הרגשה בלבד וממילא אין אז מקום לכל הבדל בין השפות השונות. בהתאם לאמור, מובן מה שלמדנו, שאין ערך כלל לדיבור אחד בהשואה ל"שכל" ול"מדות", הנחשבים ל"עצמות" הנפש של האדם. ובודאי שאין שום ערך כלל לדיבור, בו נבראו ומתקיימים העולמות. לגבי הקב"ה, שאינו מוגבל כלל. הרי, שכל העולמות והנבראים, שיצירתם, חיותם וקיומם בא מהדיבור - הם כאין וכאפס לגבי הקב"ה, ואינם "פועלים", משום כך, שום שינוי באחדותו של הקב"ה.


כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
לעילוי נשמת הרה"ח הרה"ת
ר' יוסף ב"ר זאב הלוי ע"ה וויינבערג
דף זה מופיע בשפות אחרות
השבוע באתר HE.CHABAD.ORG