סיפורים מדורות עברו

האציל הקשיש, שפינק את בנו כל חייו ומילא את כל משאלותיו וגחמותיו, נכנע וויתר לו אף הפעם, אך בתנאי אחד: על הנערה להתנצר טרם נישואיה

כמובן שהוא ייאלץ לפסוק כנגד הסוחר הבא מחוץ לעיר. אפילו אם היו עדים או מסמך חתום, חוק התורה מתנה כי אין לקחת כל רכוש מ"יתומים"

המבוגרים החליטו שהוא כנראה התעלף והחלו לדאוג ומישהו רץ לקרוא לרופא. הלה הגיע אך לא הצליח לעוררו משנתו העמוקה

"יש לנו סיפורים רבים שמראים את יכולתו של הבעש"ט לחולל ניסים", אמר המגיד. "לשם כך אין לנו צורך דווקא בסיפור הזה"

טחינת חיטים יבשות תגרום לממשלה הפסד של אלפי רובל! לא יעלה על הדעת שבשל דרישות כשרות שונות הממשלה תפסיד אלפי רובלים!

כך, חשב, משלוח התה יוחרם, סנדר ואביו יפסידו סכום כסף גדול ובנוסף יצטרכו להתמודד עם ההאשמות הפליליות

"לא אני ולא אבי עסקנו מעולם בעסקים. אך אתה הגעת לכאן מקליפורניה לבקש את עצתי על ההחלטות העסקיות החשובות לך" אמר הרבי

מאותו היום ואילך, היו מגישים על שולחנו של המגיד מקוזניץ שתי פשטידות. האחת לאחר הקידוש, והשניה בתום הסעודה

ככל שהתארך הלילה, המבקר – שלא היה לו כל מקום אחר לפנות אליו – הוסיף להלום בדלת הקפואה של רבי זאב, בעוד הרבי עצמו נמצא במרחק כמה פסיעות בלבד

לאור העובדה כי המבקש היה לא אחר מאשר הבעש"ט בכבודו ובעצמו, לקח הכפרי כמה מרהיטיו ואת הפרה היחידה שהיתה ברשותו, מכר אותם ונתן את הכסף לבעש"ט

מששמע זאת אחד מן החבורה, הוא קפץ והכריז: "מצוין! יש לי שידוך מצוין עבורך. אחותי היא גרושה טרייה ויש לה נדוניה של מאה רובלי כסף"

אחרי כמה ימים הציע החכם לנסיך-התרנגול, שכעת חזר להתהלך זקוף כמקודם, שיעברו לגור בתוך הבית, כי בעיר גדולה אחרת שהוא מכיר, תרנגולים אינם חיים בלולים אלא בארמונות מלוכה

אפילו ולדימיר, שלא היה פיקח במיוחד, הבין היטב כי הסוס הבריא ביותר לא יצלח את המסע בן עשרות אלפי הקילומטרים מסיביר אל מוסקבה

האיש מיאן להינחם ורמז על כך שאם אשתו אכן תגורש מאמריקה הוא לא יהסס לשלוח יד בנפשו. "אל תדאג, בבקשה אל תדאג," הפציר בו הרבי

הגיע יום הסרת הלוט מעל התמונות. האצטדיון הענקי שנבנה בפקודת המלך במיוחד לכבוד האירוע היה מלא וגדוש באלפי בני אדם וההמולה הייתה רבה

בימים עברו, היו פנסי הרחובות דולקים בנפט. על-מנת להדליק את הפנסים בלילה, היה אדם מיוחד שתפקידו להסתובב בחוצות העיר עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, והוא היה מדליק את הפנסים

החיים כאדם פירושם שאנו תמיד זקוקים לעזרתו של אלוקים: נשים יולדות, ילדים רעבים, אבות מחוסרי עבודה...

"אמור נא לי" דרש הרבי מפשיסחא. "היכן נמצא ה'"?

מעשה באיכר עני שחמד קלחי תירס, אך בנו הקטן לימד אותו שיעור מאלף

רבי יוסף יצחק פעל ללא לאות להפצת ושימור היהדות תחת השלטון הקומוניסטי. תוך כדי מסירות-נפש הוא פתח ישיבות, בתי-ספר יהודיים, מקוואות טהרה ובתי-כנסיות. ב"אשמה" זו הוא נעצר ונידון למוות

שוב התהלך רבי שלמה בחדרו הלוך ושוב. שוב נפתחה הדלת ויצא רבי שלמה, כשהוא צועד אנה ואנה ומכריז "אברך, אברך, ומה תאמר אם אכן יש אלוקים בעולם"?

מיד כששבה לארמונה היא קראה לצבא העבדים והשפחות להתייצב לפניה. היא העמידה אותם בשתי שורות: בשורה אחת עמדו העבדים, ובשניה – השפחות

למרות שעסק בפרנסתו במשך היום כולו, בקושי הרוויח דיו כדי לשים לחם על השולחן. הוא נהג להתפלל מהר עם המניין הראשון

"תחת החופה הייתי יפה בעיניו" בכתה האישה. "מה קרה לפתע"?

הייתה שמועה שברוסיה, לפני המהפכה, ברל היה איש עשיר בעל רשת מפעלי טקסטיל במינסק שפתח מכיסו למטרות צדקה ברחבי העולם

הוא קבע ל"סוס הפלא" מחיר של 25 נפוליאונים – סכום שיכול היה לכלכל משפחה שלמה במשך שנתיים תמימות. הרי איש לא יהיה כה טיפש להציע לו הצעה כזאת!

בדרכו חזרה לבית המדרש, הבין התלמיד מה עשה: אחרי הכל, האם אין לימוד התורה אמור להוביל לקיום מצוותיה? הרי זה עתה החמיץ הזדמנות לקיים את המצווה האלוקית של כיבוד אם?

אל תאמר לו כי היכיתי אותך וכי משכתי בבדל אוזנך. הרי לא עשיתי זאת משנאה אלא בשל ההרגל, והרי דם לא זב מחוטמך ושיניך לא נפלו

כאשר מגיע החורף ועמו הקור, ניתן לנקוט בשני אמצעים. אפשר להדליק מדורה, או לחילופין להתעטף במעיל פרווה

בכל פעם בה הוא שמע סיפור על מישהו שהוא מכיר, ולפעמים גם על מישהו שהוא לא מכיר, הוא פשוט היה מוכרח לספר על כך לחבריו

רבי, אני מפחד", הודה לבסוף. "חטאתי כל ימי חיי, ואני בטוח שאחרי כל השנים שבזבזתי עלי אדמות אין לי כל הישגים שאוכל להציג כשאגיע למעלה"

תכשיט זה היה נושא לגאווה גדולה בקרב נשות הקהילה, ונערות עניות שאין להן לבוש הולם היו בוכות מבושה ביום חתונתן וכמה מהן אפילו נמלטו כדי להימנע מן המבוכה הכרוכה בדבר

איש לא ידע מי הוא, אך מהופעתו החיצונית ומהליכותיו ברור היה כי הוא איש תורה אמיתי

"רוץ מהר אחרי האיש. כשתתפוס אותו, אמור לו שהטבעת היא מתנה עבורו אך היא שווה לא פחות מ-100 מטבעות כסף"

העשיר הסביר בנימוס כי הוא היה שמח מאוד לעשות זאת אך הוא לא יכול שכן הוא נתן די צדקה השנה

הוא פתח בחיפזון את כפתורי מעילו ושמט את הארנקים על הקרקע. הוא נשטף בתחושת הקלה. הוא ידע כי יהיה צריך לשלם חובות רבים וכי עתידו עומד בסימן שאלה, אולם אמונתו באלוקים נתנה לו את הכוחות

כעת נראה מוכר הבצלים כמי שנעלב עלבון עמוק. "מה! אתה חושב שאני שתיין?" צעד בכעס. "אני אראה לך! אני אלך הביתה ולא אמכור לך כלום!"

"אם לא תציית לנו" הזהיר אותו אחד מהם שהיה יהודי, "נכה בך!" - "נו" השיב הרבי ללא התרגשות. השוטרים היכו אותו ויצאו את החדר

"לא, לא!", באה התשובה חסרת הסבלנות מתוך החדר, שם רצו כולם להמשיך בשיעור שהופרע בעיצומו. "הכל במצב מצוין. אין צורך בכל תיקונים"

ראשית, יש להשיג מנין יהודים. השעה כבר אחרי חצות, הרחוב שומם וריק ונפש חיה לא נראית בו. רבונו של עולם, מאין ניתן להשיג בשעה כזו עוד שמונה יהודים למנין?

אך רבי שמואל רק הנהן באורח אוטומטי, שכן במחשבתו היה שקוע ומרוכז לחלוטין בלימודיו. הוא קרא בגמרא במשך זמן רב ועלעל בדפים חזור ועלעל

אלה מן הכפר שהצטרפו לתהלוכה, המתינו בקוצר רוח לראות מה יעשה. המקומיים תהו בליבם: האם האיש הקדוש יביט לעבר מקור אומללותם ויהפוך אותו לגל של עצמות מפוייחות?

אתה יודע כמה עשירים הם היהודים הללו. התיאוריה שלי היא, שבחדר הזה יש מכונת קסמים לעשיית כסף. לכן הוא עשיר כל כך, מן הסתם

כדי להתגבר עליהן, הוא מנע את עצמו מכל נוחיות כלשהי: במשך שלושים שנה רצופות הוא לא הניח את ראשו על כרית אלא ישן על ספסל

הוא יבקש מבורא העולם שאנשים לא יימשכו אליו וירצו בעזרתו, ויניח לו, לא-ל הכל-יכול, להפכו לבזוי ונתעב בעיני האחרים

המלמד הביט על רבו בעיניים משתוממות. הוא בקושי האמין למשמע אוזניו. שלוש מאות רובלים?! אך הוא מיהר להוציא את הכסף מן הנרתיק

"מי יודע כמה חודשים יחלפו בטרם יגיע שוב יהודי תלמיד-חכם לפונדקי?" בכה בעל הפונדק. נחוש בדעתו שלא להניח להזדמנות זו להתחיל להתפלל כיאות לחמוק ממנו, תפס את הסידור ואת הפתקים והחל לרוץ

לפתע פתאום הוא גילה שוטר רוסי החוסם את דרכו. ידיו נכבלו באזיקים וללא אומר ודברים הוא הושלך לבית המעצר

באמצע הלילה היה המארח מתעורר לשמע קולות בכי הבוקעים מחדר האחים. כשהיה מנסה להאזין, הוא היה שומע אותם מתוודים על העבירות שביצעו באותו היום

"השעון" שאל בהתרגשות, "השעון התלוי בחדרי... מהיכן הוא? היכן השגת שעון נהדר שכזה?

הפולני השיב לו מבט וחייך חיוך מעושה. "זוהי דגימה שנלקחה מן המקווה", אמר והניח את הבקבוקון על השולחן. "אנו מבקשים ממך לבדוק אותה, ולעדכננו בתוצאות הבדיקה בעוד שלושה ימים"

לא נותרה ברירה אלא לערוך את הנישואין ללא האב הנעדר. החתונה נערכה באווירה קודרת ועצובה, ובדרך הביתה הם ניצלו כל הזדמנות כדי לנסות לברר היכן הרב

כשחלפו מספר רגעים ורבי ישראל יושב אפוף בשתיקה ללא לומר דבר, גירד בעל הבית בפדחתו בחוסר הבנה. "מדוע הגיע הרב לבקרני"? לחש באוזנו של המשמש. "אינני יודע" משך הלה בכתפו

רבי שניאור זלמן ידע שנצחונו של נפוליאון עלול להביא סכנה רוחנית איומה של התבוללות העם. לפיכך הוא תמך בנצחונו של הצבא הרוסי, ואף גייס את בחיר תלמידיו לסייע במאמצי הקרב

אשתו הופתעה מאוד לשמוע את דבריו. היא הכירה את בעלה היטב כאדם צדיק שהתרחק מהנאות העולם הזה ומעולם לא היה בררן באכילתו. מה היה באותו תבשיל מיוחד שגרם לבעלה לשבח אותו כל-כך?

בערב שבת אחד נכנס גוי לביתו וביקש חתיכת לחם. אשתו של רבי יצחק סקרה במהירות את המטבח ולא מצאה ולו פרוסת לחם אחת חוץ מהחלות הטריות שזה עתה נאפו לכבוד השבת

החסיד לא הרהר פעמיים: הרבי אמר לו שבאניפולי תימצא התרופה למחלתו!

לתמיהת המסובים הוא פנה אל המארח בשאלה: "האם נותר עוד חמין במטבח?" המארח המסור מיהר אל המטבח והביא את שארית החמין מן הסיר

אחרי משחקי הימורים שנמשכו במשך יום שלם בהם היה מפסיד כסף רב, ולאחר שהוריק לקרבו כוסיות ויסקי בזו אחר זו, הוא היה משרך את רגליו שבקושי נשאו אותו

רעד חלף בקרבי כששמעתי את דבריו. ראיתי שחוק קל על שפתי אבי ועיניו בהרו והאירו, ובקרבי פרצה מלחמה פנימית.

אכן, מראה התפוחים לא היה מרשים למדי ויתכן כי גם טעמם לא היה משהו. אך רבי חיים לא היסס לרגע. הוא התייצב ליד הדוכן

בקהילה החסידית בז'מבין נפוצו שמועות כי אחד מחברי הקהילה סר מן הדרך הישרה. בתחילה היו אלו שמועות בלבד; לאחר שהתברר שאכן יש אמת בדברים, החליטו החברים להרחיק את החסיד שסר מן הדרך מן הקהילה

אינני חש בטוב ולפיכך לא אוכל לומר דברי חסידות" השיב רבי שמואל, "אך אצא לזמן קצר ואומר מספר דברים בפניהם". השמועה פשטה חיש מהר

הוא הגיע כשהוא רכוב על חמורו והופתע לגלות שכל החנויות בעיר סגורות! "אולי טעיתי והיום הוא שבת. שמא חיללת את השבת בשוגג?" דאג האיכר. הוא מיהר לרדת מהחמור אך אז הבחין ביהודי הפוסע לבית הכנסת כשהתפילין בידו

תלמידיו של רבי ישראל היו נרגשים. לא היה להם כל ספק כי האדם הוא צדיק נסתר, ואולי – מי יודע? – אליהו הנביא בכבודו ובעצמו!

השוטר מופיע בבית שלוש פעמים כדי להזכיר לי שאשלם את החוב. אם לא אעשה זאת לאחר האזהרה השלישית, השוטר יופיע שוב כדי להשליך אותי ואת משפחתי אל הכלא

כשבא לבית הכנסת לבוש בבגדי שבת הוא הופתע לגלות שהנרות נעלמו: מתברר כי כלב משוטט נכנס לבית הכנסת, חטף את חבילת הנרות ונעלם כלעומת שבא

כשכולם עזבו את בית הכנסת, הוא ניגש בחיל וברעדה לארון הקודש ופתח את דלתותיו. החלות לא היו שם! הוא היה מאושר כל-כך

לא קצרה הייתה הדרך לביתו של העשיר אך הוא לא התעכב לרגע. הוא היה בטוח כי ברגע בו יגיש לעשיר את המכתב, יתן לו הלה את כל הוצאות החתונה באופן מידי

כשהתקרבו לפיסגה גילו להפתעתם הרבה את מורם ורבם יושב על הארץ ובוכה בדמעות שליש כשהוא מתפלל לבורא העולם שיסלח לו על חטאיו

כשחזר לאחר כמה ימים, דחקו בו חבריו לספר להם מה אירע. "כשנכנסתי לחדרו של הרבי" סיפר החסיד, "הוא ביקש ממני לנסוע לכפר מסויים בו התגורר בעל אחוזה אנטישמי המפורסם באכזריותו"

בעיירה קטנה בבלרוס חי לו עשיר גדול שהיה, לא עלינו ולא עליכם, קמצן מושבע

חלפו רק כמה ימים כשרבי זושא הבחין שפניה של אשתו שוב עצובות. "מה אירע?" התעניין, "הלא כבר תפרת לעצמך שמלה חדשה?"

לא רחוק מהעיירה פשיסחה התגורר לו אדם כזה שנכנס בו שיגעון דומה: הוא האמין בכל ליבו שמפקד המשטרה בעיר הוא אליהו הנביא, וראש העיר הוא הוא המלך המשיח

"כיצד עושים זאת?" קרא הפרופסור בתמיהה. "הרי המוח והלב הם שני עולמות נפרדים עם ים גדול המפריד ביניהם?"

בחורף, כשהדרך היתה חלקלקה בשל השלגים העזים והקרח שהצטבר, היה על ההולכים להיטהר להקיף את ההר שכן טיפוס על השביל ההררי היה כרוך בסיכון של ממש

מעשה שהיה בעיירה חסידית בה אחד מן החסידים התדרדר ויצא לתרבות רעה. ראו זאת החסידים והחליטו להרחיק אותו

"מצאתי את הכסף, מצאתי את הכסף"! הכריז לפתע רבי זושא וכולם השתתקו

תוך כדי הליכה ושיחה עמוקה על ענינים העומדים ברומו של עולם, קטפתי עלים, מוללתי אותם באצבעותיי וזרקתי אותם לרוח

שודדים וגנבים היו שורצים בכל האזור ובעיקר במדבריות ובהרים, שלא היו מיושבים. המערות שימשו להם משכן ומחבוא ושודדי דרכים היו מלסטמים את הבריות ומטילים את פחדם על תושבי הערים

האר"י הקדוש התארח פעם אצל יהודי פשוט שאירח אותו בחום ובכבוד רב. לפני שנפרד ממנו שאל אותו האר"י: "כיצד אוכל לשלם לך עבור האירוח?"

אנשי הקהילה ביקשו לדעת כיצד להתייחס אליו. האם הוא אכן תלמיד חכם וצדיק או שמא הוא רק מעמיד פנים?

החסידים הזועמים מיהרו לצעוק עליו. "משוגע שכמותך!" הם קראו, "כיצד העזת להטריד את הרבי?"

בבית הכנסת במז'יבוז', עיר מגוריו של רבי ישראל הבעל שם טוב, פרצה מריבה בין שני מתפללים. בעיצומה של המריבה זעק אחד מהם על השני "הייתי קורע אותך כדג"

'שמע נא, שה קטנטן' אמר הזאב, 'אני רעב עד מאוד, ואני עומד לטרוף אותך. אך אין זה מן היושר שאטרוף אותך ללא אף סיבה. ספר נא לי איפוא על חטאיך'

בעיירה דנציג התגורר לו רב מכובד שנהג ללכת בכל בוקר לטיול רגלי ברחבי העיר. במהלך הליכתו הוא היה נוהג לקדם את כולם - גברים, נשים וילדים - בחיוך ובאיחול "בוקר טוב"

בפונדק קטן על אם הדרך, ישבו להם כמה חסידים והתחממו ליד התנור. הקבוצה כללה סוחרים מרחבי רוסיה ופולין שעשו את דרכם ליריד הגדול בעיירה לייפציג. חיש מהר הפך נושא הדיבור לגדולת רבם, כאשר כל אחד מהם משבח ומפאר את רבו

ישראל, החנווני הפשוט, לא הבין את יתר המאמר שעסק בנושאים קבליים עמוקים; אך את דברי הרבי על גמילות החסדים הוא שב ושינן לעצמו

כשרבי יחזקאל התבקש לפסוק בשאלות אלו, הוא פתר את כולן בהצלחה מלבד שאלה אחת לה הוא העניק פסק הלכה שגוי

רבים מהתושבים חשבו לעצמם כי בין כה וכה היא עומדת להחזיר את נשמתה ליוצרה... אולי עדיף שלא לחלל עליה את השבת?

שוב לא נגלה אליו סביו כבעבר. שאלות רבות הצטברו אצל רבי מנחם מענדל, והוא מאוד הצטער על כך שהוא לא זוכה לראות את סביו שישיב של שאלותיו

מדי יום חלף ברל, שואב המים הקשיש ליד בית המדרש כשעל כתפיו דליי המים. בכל פעם שרבי ישראל הבעל שם טוב ראה אותו, הוא היה שואל לשלומו. בדרך כלל הוא היה משיב "ברוך השם, תודה לא-ל" וממשיך בדרכו

בליל חורף קר עמד חייל על משמרתו וחשב לעצמו: אלו חיים יש לי? עליי לשמור בחוץ, במשך לילות קרים וארוכים... הלוואי והייתי מפקד פלוגה, אז חיי היו קלים בהרבה

המשתתפים החלו לכעוס. כמה מהם התרוממו כדי לקחת את הסיר מידיו בכוח, אך רבי שמואל הקדים אותם: הוא נטל את הסיר ורוקן אותו לתוך פח האשפה

פעם סיים יהודי את תפילתו ובחפזון רץ החוצה

לאכזבתו הוא הצליח לקבץ סכומים קטנים של כסף שבקושי הספיקו לו למעט מזון עבורו ועבור הסוס שרכש

הוא החל מסתובב מתחת לשולחן כשהוא מלקט פירורי לחם ושאריות מזון. הוריו המבוהלים ניסו להזכיר לו כי הוא לא תרנגול אלא אדם, בן מלך – לא פחות; אך הוא בשלו. השתגע המסכן ואין מרפא לו

"מסכן" שחו הבריות זה לזה. "אדם טוב וישר הוא; דומה שמעולם לא הזיק לאיש, ודלתות ביתו פתוחות היו תמיד לכל עובר ושב"

חסיד אחד נסע לרבו לקראת חגי חודש תשרי. הוא נכנס לרבי ותחינה בפיו: בחלומו הוא ראה כי נגזר בבית דין של מעלה שאחד מבני משפחתו ימות באותה שנה! האם יכול הרבי להעניק לו ברכה ולהמתיק את רוע הגזירה?

לעיירה קטנה הגיע מוזיקאי מחונן. הוא החל לפרוט על כינורו מנגינות עריבות לב ומרוממות נפש; תוך זמן קצר החלו אנשים להתקבץ סביבו

הכול התנהל כמתוכנן, אלא שמכורח ההרגל גם הרבנית המבוגרת המליחה את התבשיל, מה שגרם לאוכל להיות מלוח מדאי ולא אכיל

שאמיל היה מנהיג לא מובס. אך הממשלה הרוסית הערימה עליו ותפסה אותו. בגעגועיו הוא היה שר שיר מיוחד שהחסידים אימצו בחום

עשיר אחד היה זקוק לרכוש שוורים לחרישה עבור קרקעותיו הרבות. נטל עמו ארנק תפוח שהיה מלא במאה דינרים ועשה את דרכו אל השוק בעיירה הסמוכה

במשך שנים רבות נדדו האחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי בדרכים הכפריות של גליציה כשהם מתחזים לקבצנים פשוטים

השמועה פשטה בעיר כי דרשן עומד לשאת דברים בבית הכנסת של רבי לוי יצחק, וכי הרב עצמו יאמר כמה מילים לפני הדרשה. כשהגיע היום המיועד נהר ציבור רב לבית הכנסת והאזין בשקיקה לדברי הפתיחה של רבי לוי יצחק

כבר התכוננו לחתונה מפוארת, קניית בית ורהיטים נאים לילדינו המשותפים, בצורה הכי מכובדת. אבל לאחרונה שמעתי שמחתוני נכנס למצוקה כלכלית קשה עד לאיבוד כל רכושו

אורח הגיע לביתו של ה'שרף' מסטרליסק. הוא לא הבין: מדוע הוא לא יכול להתפלל בנחת?

לחרדתם של כל הנוכחים, התיבה הייתה ריקה! המילים נעתקו מפיו של בעל האחוזה ונראה היה שהוא עומד לפרוץ בבכי

"גזל?" לא הבין רבי משה. "הלא מעולם לא עסקתי במסחר. כל ימיי אני יושב בביתי ועוסק בתורה. את מי גזלתי וכיצד גזלתי?"

במשך כמה שנים כיהן אדם בשם פיוטר סטוליפין כראש הממשלה. הוא "הצטיין" בשנאה מיוחדת ליהודים ומזמן לזמן הטיל עליהם גזירות קשות

"אמנם לא למדתי הרבה בחיי אך אני יודע היטב כי אסור לכהן לקחת גרושה. אך היא מוכנה לשלם במיטב כספה. האם מותר לי לקחת את האישה למחוז חפצה?"

כאשר הגיע פועל הנקיון לביתו של הרב הראשי מבגדד, קיבלה את פניו הרבנית והציעה לו לשתות משהו ולהתכבד בצלחת חמין. אך הוא סירב

איש אחד בא פעם הביתה מן העבודה בסוף היום כשהוא רעב מאוד. הוא התיישב ליד השולחן וציפה שאשתו תגיש לו את ארוחת הערב. אשתו הופיעה ואמרה לו שעליו להתאזר בסבלנות כי הארוחה מתעכבת

מישהו הדליק גפרור. אנשים מצמצו בשל האור הפתאומי, ואז, להפתעתם ולמרבה הזעזוע הם גילו בקרבם פרצוף חדש. רטט חלף בקהל למראה הקצין הרוסי הלא מוכר

ההחלטה האם החוק יתקבל או לא הייתה תלויה רק בשר הפנים. סטוליפין זה היה ידוע כשונא ישראל מושבע

הרשלי לא היה רק בדחן שסיפר בדיחות; הוא נשם אותן. אנשי הכפר מוסיוב, בו התגורר, היו בטוחים שהוא מעולם לא נשם נשימה רצינית אחת... לא היה דבר או איש שזכה לחמוק מהלצותיו של הרשלי

רבי יוסף קארו, מחבר ספר ההלכות "שולחן ערוך" שהפך לאחד מהספרים החשובים ביותר בכל בית יהודי, התקשה פעם בהבנת פיסקה מסויימת בתלמוד. במשך כמה ימים ולילות הוא ירד לעומקה של הסוגיה

מרגע שנכנס מרקוס והתיישב, שלח לו הרבי מנות קטנות מכל מנה שהוגשה. מרקוס אכל מעט דג, מעט צ'ולנט, מעט קוגל (פשטידה), מעט עוף, ומקץ זמן קצר, לאחר שהשביע את סקרנותו, הלך

החורף הרוסי השתולל במלוא עוזו. על דלתותיו של רב העיירה התדפקו הנזקקים והמסכנים: "רבי, עזור לנו, אין לנו כסף לעצים להסיק את האח בביתינו; קר לנו!"

בעיירה ליובאוויטש ישב רבי שלום דובער, הרבי החמישי, וחגג עם החסידים בשמחת היום. אחד המשתתפים היה עשיר שהתגורר בעיירה אחרת, לא הרחק מליובאוויטש

מיד עם עלייתו אל הבמה החל רבי אלימלך להוכיח בפלפולים על גבי פלפולים כי למעשה העבירות שביצעו לא היו גרועות כל כך

חסיד אחד התלונן לפני האדמו"ר האמצעי: דברי החסידות שהוא חוזר ברבים עלולים לגרום לו לתחושת גאווה

מענדל הואשם באשמה חמורה, אבל הסבא משפולי הבטיח לו עורך דין מן השורה הראשונה: הוא יחבוש כובע לבן ולידיו יהיו כפפות אדומות...

נכדיו של רבי שניאור זלמן ידעו היטב: הוא לא מחבב כאשר הם בזבזו סכומי כסף גדולים על בגדים. אך פעם אחת הנכד שכח להסיר את החגורה היקרה שלו...

היה זה בתקופתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, והקהילה היהודית עמדה בפני מיתון כלכלי חמור

כאשר הוא היה נותן לתלמיד היו עסקיו מצליחים, אך כשתרם לרב - עסקיו התדרדרו. הוא לא הצליח להבין מדוע

הצדיק הופתע לגלות כי השכן שלו בגן עדן הוא אדם רגיל לחלוטין, לא צדיק ולא תלמיד חכם...

מדוע פשט רבי שניאור זלמן מליאדי את טליתו ועזב את בית הכנסת בעיצומה של תפילת יום כיפור?

כולם הביטו לעברו באי-הבנה, אך הרב הישיש התעקש: המתינו עוד כמה דקות! האם הוא גנב את המטבע יקר-הערך?

היו היה חסיד שהיה נותן צדקה - אך היה עושה זאת בשתי פעמיים

הבעש"ט קרא לתלמידיו ואמר להם לנסוע: הוא לא אמר לאן, והם לא שאלו. העגלה הגיעה לאכסניה אותה לא הכירו

חסיד אחד הגיע הביתה ונדהם לגלות כיצד אשתו מבינה כל "גוווו" ו"אהההה" של התינוק

"ישבנו תחת העץ, אך לא היה שם איש" אמר האדם בעגמומיות. "כך?" אורו פניו של רבי חיים. "לך ואמור לעץ שיבוא להעיד בפניי"

כאשר סיים המלמד לספור את מטבעות הזהב והכסף, הוא החל לספור גם את מטבעות הנחושת והבדיל... וכל אותה העת, הפונדקאי עמד והביט בו כשמבט משונה בעיניו

הוא מצא כתוב בספר קבלה עתיק כי מי שיתענה 'תענית דיבור' ולא יוציא דיבור חולין מפיו במשך ארבעים יום וארבעים לילה, יזכה כי רוח הקודש תשרה עליו

כאשר רבי ישראל חלף ליד בית המדרש הוא העיר כי המקום מלא בתורה כך שאין לו מקום להיכנס

"העצה הראשונה תעלה לך שלוש מאות רובל" אמר הרבי. החסיד עמד נדהם: היה זה שליש מכל רכושו שצבר במשך 12 שנה של עבודה מפרכת.