בא

ההבטחה האלוקית שהבטיח בורא העולם לאברהם אבינו מתקיימת בפרשת השבוע: בני ישראל יוצאים ברכוש גדול, כשפרעה עצמו מתחנן לפניהם למהר ולצאת

להוציא את היהודים ממצרים היה החלק הקל ביותר עבור האלוקים; מאז ומתמיד הוא היה בביזנס של הניסים. לעומת זאת להוציא את "מצרים" מתוך היהודים – זה כבר היה סיפור מסובך

היציאה ממצרים ללא החזון של מדבר סיני, כמוה כהתלבשות בבגדים יפים בלי ללכת לאף אירוע. לא מספיק לשלח את עמנו. עלינו לקחת אותם לאנשהו

השמש מורכבת ממימן, גז שמטבעו מותאם להחזיר אור ואנרגיה. אולם הירח לא מורכב מחומר בעירה. הוא מסה של חומר

פסח, כפי ששמו מעיד עליו, מתייחס למה שמתעלה מעל סדר ההשתלשלות, למה שמדלג ופוסח מעל תהליכי הבריאה הרגילים

הדת – כך הם טוענים – מחניקה את הדמיון, מדכאת את הסגנון היצירתי שלנו, צועקת תמיד פקודות וקובעת את החוקים והכללים. לא תעשה זה ולא תעשה זאת

הצד השטחי שלך מורכב מן האישיות, מן המנהגים, מן הדעות ומן הגישות הנרכשים במהלך הזמן. הצד הרוחני שלך, לעומת זאת, הוא הכמיהה הפנימית העמוקה של נשמתך להתחבר

במהפכת 1917, כשהרימו את נס המרד, הם – והעולם כולו – נתמלאו תקווה לחיי חופש ולחברה יותר צודקת ושוויונית. תקווה זו נטבחה למוות במרתפי העינויים של המשטרה החשאית הסובייטית

כאשר בני ישראל יהיו משוחררים מעול העבדות – מתאים יותר ללמד אותם את התורה באוירה רגועה