תצוה

אלוקים ממשיך ומצווה את משה על ההכנות לבניית והקמת המשכן, לצד הכנת אהרון ובניו לעבודה בו - הכנה שתארך 7 ימים

לעיתים קרובות אנו מרגישים לחץ כבד, אמיתי או דמיוני, להתנהג לפי הנורמות המקובלות בסביבתנו. אולם עובדה היא, שאחרים מעריכים אותנו יותר דוקא כשאנו מכבדים את עצמנו

מטרת התפילה, למשל, אינה כדי שנוכל לשטח את דרישותינו ובקשותינו לאלוקים עסוק, ולא על מנת להתחנף או לרצות א-ל זועם ומהיר חמה

בשל החום החברתי שהחיים היהודיים מספקים לנו, אנו שוכחים לעיתים את השמחה וההגשמה שהיהדות יכולה לתת לנו כאנשים פרטיים

בגישה המהווה מעין סנוביות הפוכה, אופנתי כיום להתעקש שאף אדם אינו טוב יותר מרעהו

פרשת שבוע זה – פרשת תצווה כוללת הבחנה מפוקפקת לכאורה. זהו המקום היחיד בתורה – למן רגע הולדתו של משה ועד למותו – ששמו של משה לא נזכר בו

רמה זו של עצמיותו של משה, היא שבאה לביטוי על ידי נוכחותו "חסרת השם" בפרשת השבוע הנוכחי

התסריט הזה, שמקורו בתלמוד, מגלם פרדוכס קיצוני: אם האדם מאמין באלוקים כיצד הוא גונב; ואם הוא גונב ואינו מאמין, מדוע הוא מתפלל לבורא העולם

עם ישראל הוא בדיוק כמו המנורה. יש שבעה נרות, כולם דולקים, ויש כל מיני סוגי אנשים. יש כאלה שהם נחמדים ואחרים קשוחים