יום השבת היה היום האחרון במשתה היין בארמון המלוכה. בעוד יהודים ברחבי העיר פסקו מעשיית מלאכה ובילו את היום הקדוש בלימוד תורה ובתפילה, ההוללות בארמון לא פסקה לרגע. המלך, כטוב לבו ביין, החל להתפאר בפני האורחים בעושרו הרב, במלכותו האדירה, ואז באשתו המלכה ושתי, לה היה יופי נדיר. אחד האורחים – שיכור אף הוא – איתגר את המלך: יקרא המלך לושתי להופיע בפני המשתתפים, כדי שכולם יוכלו לראות במו עיניהם את יופייה האגדי. המלך מיהר לעשות זאת ושלח לושתי המלכה להופיע מיד באולם המשתה.
ושתי היתה שונאת ישראל מושבעת. את שנאתה זו ירשה מסביה, המלך נבוכדנצאר. היא היתה נהנית להתעלל ביהודים ולאלץ אותם לבצע עבורה מלאכות קשות ביום השבת. כשהמלך שלח לקרוא לה, היא קראה בכעס: "האם כך הוא שולח לקרוא לי, כאילו הייתי אחת השפחות"? במצח נחושה היא סירבה לבקשתו של המלך.
המלך אחשורוש כעס עד מאוד. הוא קרא לכל חכמי ממלכתו כדי לגזור את דינה, אך כולם פחדו לייעץ למלך מה לעשות. כולם, למעט פקיד ממשלתי אלמוני בשם ממוכן (שנקרא גם: המן), שייעץ למלך להוציא את ושתי להורג. למעשה ושתי תוצאות מרחיקות לכת, הוא הסביר, ולפיכך יש להורגה.
כך הוצאה ושתי להורג בשל מרדנותה. לא היה זה צירוף מקרים בלבד שושתי האכזרית נענשה ביום השבת: היה זה עונש משמים, על היסורים אותם גרמה לבני-ישראל מדי שבת בשבתו.
