אסתר הבינה היטב את הסכנה המוחשית העומדת בפני העם היהודי. כן, בשמחה היא תסכן את חייה למענם. אך איזה מצב ביש! אפילו אם המלך יקבל את בקשתה, הפקודות נושאות את חותם המלך ולא ניתן לבטל אותם! אפילו המלך עצמו לא יכול לבטל אותם! איזה סיכוי קלוש יש לנסיון העלוב שלה להצליח! למרות זאת, ידעה אסתר, מרדכי צודק. לא היתה כל אלטרנטיבה, והיא לא תאכזב את אחיה בעת צרה.
אך לאסתר היתה בקשה אחת למרדכי:
"לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום, וגם אני ונערותי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. וכאשר אבדתי – אבדתי"...
קשה היה למרדכי למלאות את בקשתה של אסתר, מכיוון שהצום יחול בעיצומו של חג הפסח. אך גורלו של העם היהודי היה מוטל על כף המאזניים, ומרדכי מיהר להכריז על הצום.
כל היהודים שחיו במדינות המלך אחשורוש קיבלו על עצמם את הצום. בינתיים, בכל מקום שגזירת המן התפרסמה, החלו היהודים בבכי ומספד, כשרבים מהם לובשים שק ואפר. כך רוח תשובה אמיתית פשוטה בקהילות היהודיות בכל רחבי הממלכה.
בשושן עצמה, קיבץ מרדכי סביבו ילדים מכל בתי הספר היהודיים. כשהם לבושים שק ואפר כאבלים, הרימו הילדים את קולם הזך בבכי ובתפילה לבורא עולם יום ולילה.
כשראה ה' את תפילתם של הילדים התמימים, ושמע את תפילתם שוברת הלבבות, התמלא רחמים. "למענכם אציל את עמי" הוא אמר.
המן ששמע על מעשי מרדכי, מיהר אל המקום בו ישב מרדכי. הוא מצא אותו יושב עם 24 אלף ילדים, כשהם מתפללים לבורא העולם עם דמעות בעיניהם.
לבו האכזרי של המן לא התרכך. "לשווא תתפללו לאלוקיכם" לגלג עליהם המן. "מאום לא יוכל להציל אתכם מידי"! הוא ציוה לאנשיו להקיף את הילדים בשלשלאות של ברזל ולהעמיד עליהם שומרים. "הם יומתו ראשונים" אמר.
האמהות הזדרזו בלב שבור לספק מזון ומים לילדיהם המתענים. אך הילדים האמיצים סירבו לבקשות אמותיהם להפסיק את הצום. "עם מרדכי נשאר, עד אשר יפרידו אותנו בכוח הזרוע" הכריזו.
באותו הרגע, 12 אלף כהנים, כשכל אחד מהם אוחז ספר תורה בידו האחת ושופר בידו השניה, הרימו את קולם בתפילה ובקשה לפני הכל-יכול:
"אלוקי ישראל" הם קראו – "אם ייכחד העם היהודי, מי ילמד את תורתך? מי ישבח לשמך הגדול? עננו, ה', עננו"!
ואז, כל אחד תקע בשופר שבידו. קול השופר התערב בקול תחינת הילדים, ובקע רקיעים...
2 תגובות
