היה זה היום השלישי לאחר ברית המילה, ואברהם אבינו ישב בפתח אוהלו כאשר בא אליו האלוקים לבקר את החולה. תוך כדי ההתגלות מבחין אברהם מרחוק בשלושה אורחים מתקרבים. הוא ממהר להתנצל לבורא העולם, ורץ לקבל את פני האורחים.
היו אלו מלאכים בדמות בני-אדם אך אברהם לא ידע זאת. לכל מלאך היתה שליחות משלו: האחד ריפא את פצע אברהם, השני בישר לו על לידת יצחק, והשלישי בא להחריב את סדום.
אברהם מציע למלאכים לרחוץ את רגליהם מאבק המדבר, לנוח את תחת העץ ולסעוד את ליבם. הם נעתרים לבקשה ואז מגלים לו את זהותם האמיתית. אחד האורחים מבשר לאברהם ושרה: בעוד שנה בדיוק יוולד לכם ילד.
שרה שומעת ומתפלאת: האם זקנים כמונו יכולים ללדת? ובורא העולם שואל את אברהם: מדוע צחקה אשתך? היפלא מה' דבר?
את שליחותם בבית אברהם סיימו המלאכים, והם ממשיכים אל השליחות הבאה: החרבת העיר סדום. כשאברהם שומע על החורבן הצפוי הוא מנסה לבטל את הגזירה. "אולי יש כמה צדיקים בתוך העיר" הוא פונה לבורא העולם, ומבקש כי בזכות זו תתבטל הגזירה. למרבה הצער, מתברר לאברהם כי בעיר סדום אין צדיקים שיגינו על העיר, וכי הגזירה נגזרה.
בסדום פוגשים המלאכים את אחיינו של אברהם: לוט. הוא מארח אותם בסבר פנים יפות, כמיטב המסורת של משפחת אברהם, אך השמועה נפוצה בעיר כי לוט עשה מעשה "שלא ייעשה" והכניס אורחים לביתו. הסדומיים כועסים ומתגודדים מחוץ לבית לוט ותובעים ממנו להוציא את האורחים החוצה על-מנת להתעלל בהם; הוא מנסה להרגיע אותם, אך ללא הצלחה מרובה; המלאכים מביאים אותו אל תוך הבית, ומכים בעיוורון את כל המתגודדים מחוץ לבית.
"הוצא מן העיר את כל חתניך ובנותיך" אומרים המלאכים ללוט, ומספרים לו על החורבן העומד להתרגש על העיר בעוד שעות ספורות. לוט המבוהל רץ לספר לחתניו, אך הם מלגלגים עליו; מחוסר ברירה, רק לוט, אשתו ושתי בנותיו יוצאים מן העיר. המלאכים מאפשרים לו להימלט אל העיר צוער, עיר חדשה שלא הגדישה את סאת החטאים, אך מזהירים אותו שלא להסתכל אחורנית.
בורא העולם ממטיר אש וגופרית על סדום ועל עמורה ומשמיד את כל יושביה. אשת לוט לא מצליחה להתאפק, מביטה אחורנית והופכת לנציב מלח.
בנות לוט בטוחות כי העולם כולו חרב. הם משקות את לוט יין, ושוכבות עמו. שני בנים נולדו להן: האחד נקרא מואב, ממנו נולד העם המואבי, והשני הוא בן עמי, ממנו נולד העם העמוני.
אברהם ממשיך לנדוד ועובר דירה לגרר. שוב נלקחת שרה לבית המלך המקומי – שמו אבימלך – ושוב אומר אברהם כי היא אחותו. מלאך האלוקים נגלה בחלום הלילה לאבימלך ומזהיר אותו שלא להתקרב לשרה. מדוע לא גילית לי? שואל אבימלך את אברהם, והוא מסביר לו שחשש לחייו אם יחשוף את זהותו האמיתית. אבימלך מבין ומפצה את אברהם בצאן ובקר, עבדים ושפחות.
חלפה לה שנה מאז ביקור המלאכים, והבטחתם קויימה: לאברהם ושרה נולד בן. בגיל שמונה ימים מל אותו אברהם, ונקרא שמו בישראל יצחק.
שרה, האמא הטריה, חוששת מן ההשפעה השלילית של ישמעאל בן הגר על בנה יצחק, ומורה לאברהם לגרש אותם מן הבית. צר לו לעשות זאת, אך בורא העולם אומר לו לציית לדברי שרה, שכן ביצחק יקרא לו זרע.
הדרך ארוכה ומייגעת; כלו המים מן החמת, והגר משליכה את בנה תחת אחד השיחים ביאוש. מלאך האלוקים מתגלה אליה ומבטיח כי ישמעאל עוד יהיה לגוי גדול. הוא גם מראה לה באר מים סמוך, ממנה היא משקה את הנער הצמא.
בורא העולם פונה לאברהם ומורה לו לקחת את בנו יחידו, יצחק, ולהעלות אותו לעולה. אברהם משכים בבוקר, נוטל עמו שני נערים וחמור ויוצא אל הדרך. לאחר שלושה ימי הליכה הוא רואה את המקום מרחוק, מבקש מהנערים להמתין ויוצא עם יצחק לעבר ההר.
יצחק מתפלא ושואל את אביו: "הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה"? ואברהם משיב לו: "אלוקים יראה לו השה לעולה, בני".
על ההר בונה אברהם מזבח, עורך עצים ועוקד את בנו עליהם. הוא אוחז את הסכין, ואז, ברגע האחרון, מלאך האלוקים קורא לו: אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה!
כך התגלה לאברהם כי היה זה רק ניסיון, בו הוא עמד בהצלחה. בשכר זה, נאמר לו מן השמים, זרעו ירבה ככוכבי השמים וכחול הים. אברהם מעלה איל לעולה, במקום בנו יצחק.
לאחר-מכן מתיישב אברהם בבאר-שבע.
