מפה ומשם: סיפורים מרתקים על חג החנוכה במשך הדורות

ראיתי משהו זרוק בערימת זבל. הרמתי אותו. היה זה חפץ שג'נט ומשפחתה נהגו להדליק בסביבות חג המולד. במוחי הקטן, מוח של ילדה קטנה, אמרתי לעצמי: אקח את זה הביתה ואשמור את זה לג'נט עד שתחזור

פינייה ידע כי הצדק אתם. הוא ידע יפה כי את הסוסים יש לדרבן בחציר ריחני או במנה הגונה של שבולת-שועל ולא בצעקות "דיאו". אולם מה הוא יכול לעשות?

הוא נכנס לחדר ונשאר עומד ליד הדלת כאילו הוכה בהלם: בחדר עמד טורקוומדה, לבוש בגלימתו האדומה, ובידו צלב גדול

הם הביטו על רבם וציפו לראות כיצד יגיב הרבי לנוכח תופעה מוזרה זו. אך הרבי עמד ללא ניע, שקוע בהרהורים, כאילו חיפש אף הוא את הסיבה

במשך השבוע של חג החנוכה נתנה סבתא לסבי להדליק את נרות החג במנורת הפמוטים המופלאה שלה. היה זה הזמן המאושר ביותר שלנו במשך השנה

ראיתיו יושב שם, איש קשיש בן כ-70 או 77, שישב על אחד מאותם ספסלים דמויי ספסלי-גינה שאותם תושבי ניו יורק מכירים היטב כל כך

טוב שישבתי, שכן שאלתו הבאה ממש הממה אותי. "איך ידעת שאני יהודי?" הוא שאל. פרופסור מנדז – יהודי? פשוט לא יכולתי להאמין למשמע אוזניי

משהו כמו "מאה דרכים לבנות חנוכייה ברוסיה". או "החנוכייה שנבנתה משלג". באוקראינה לא שואלים "מאיפה זה בא?". אם יש לך – אתה משתמש

מה שאני כן זוכרת הוא שהכל עצר, קפא על מקומו, וכי מחשבותיי החלו לרוץ בטירוף בניסיון למצוא איזה הסבר אחר

בשום פנים ואופן!" קרא נחמן. "חנוכה הוא חג של ניסים! אנו נקיים את המצווה בחנוכיה מהודרת, לא בפחית שימורים חלודה!"

לעולם לא אשכח את מבטה של אחותי כשאספתי אותה מתחנת הרכבת בחג החנוכה אשתקד. חשבתי לעצמי שאולי כדאי להזהיר אותה מראש