רוחניות

כלל די מדוייק אומר שאם ניתן להשיב על שאלתך בתשובה אחת כנראה שהשאלה שלך לא הייתה רצינית דיה. שאלה משמעותית באמת תמיד תגרור תשובות רבות, שונות ואפילו מנוגדות

שורשיה של האמונה היהודית במלאכים נעוצים עוד בספר בראשית, בו אנו קוראים על מלאכים שקוראים לאברהם בעקדת יצחק, על מלאכים המופיעים בחלומו של יעקב

על פי התלמוד, אדם שנולד תחת קונסטלציית השמש ישיג שלטון וגדולה, ואילו אדם שנולד בסימן נוגה יהפוך עשיר ולא מוסרי

נאמר להם בדיוק מה לאכול, כמה ומתי; מתי לישון ובאיזו תנוחה, ואלו נעליים עליהם לנעול. אילו מי מהם היה חולק על משטר "דיקטטורי" זה, היו מזכירים לו שבמשימה שלהם הושקעו מליארד דולר

הדת מתעקשת לטעון שאנו רעים מטבענו. על מנת להיות טובים, כך נאמר לנו, עלינו לעמוד בפני הדחפים הטבעיים שלנו

אילו – להבדיל – הייתי ניצב בפני דיקן הפקולטה לרפואה, היה פי יבש, הדופק שלי היה עולה, ושאר העולם היה נעלם מתודעתי כאילו לא היה קיים כלל. איך יכולתי להיות כה יהיר במפגש עם הא-ל

העניין הוא לא שהיהדות מוקיעה את האמונה בחמישים אלילים, אך אילו היה מדובר בעשרה אלילים אזי היה זה יותר מתקבל על הדעת

סרט אחד זכור לי במיוחד. הגיבור היה ספידי, ציפור קטנה ופיקחית מסוג אצן-הכבישים, והרשע היה זאב ערבות (קויוט) תאב-דם וטיפש להפליא

תוך כדי משחק הייתי יכול הכל לראות לא רק מלמעלה, אלא גם מלמטה – מנקודת מבטו של כל יצור על פני האדמה

קיים משהו נדיר עוד יותר. משהו המתרחש אולי פעם ב-500 שנים, אולי פעם באלף שנים

האם ניתן בכלל לצפות מן האדם "הרגיל" לנהל כל מעשה, כל מילה וכל מחשבה שלו על פי ההנחיות של התורה?

השכל הוא כמו מצפן המכוון ובודק את נכונות הכיוון בכל רגע נתון. הרגש הופך לכוח המניע המפעיל את חכמת השכל; והנטיות ליצירת יחסים כבר לא ניחנות באותה מיידיות כמו השכל או הרגשות

3:15, 3:16, 3:17. בשלוש ועשרים הופיע הרבי ותפילת מנחה החלה. ניסיתי להתרכז בתפילה, להזכיר לעצמי שאני מתפלל באותו מניין יחד עם הרבי, אך מוחי המותש ומרוט העצבים לא הצליח

יכולת להביא לבחור הזה עוגה, וזה יהיה נחמד, אך אם יכולת למצוא את המורה הפרטי המתאים או את תכנית הקריאה שעשויה לעזור לילד – זה מה שהוא באמת צריך

לבחור בין מוחלטות מוסרית לבין יחסיות מוסרית זה כמו שנצטרך להחליט בין שתי עוולות שוות

חנה ענתה: "לא אדוני, אשה קשת רוח אנוכי ויין ושיכר לא שתיתי, ואשפוך את נפשי לפני ה'". משום שתשוקתי לילד יש לה תכלית ומשמעות מעבר למרדפים ולמעשים הטפשיים של בני אדם

איש – אף לא גדול המוזקאים – לא יכול ליצור תווים נוספים או להפחית את מספר הקיימים

במשך שנה, הטביל אותו האלוקים בבריכה ענקית של מים. כשסוף-סוף ביצבץ, היה העולם שונה לגמרי. אם לפני המבול הוא היה אנוכי, כעת הוא הפך להיות מודע ליוצרו

לנשמה השינה היא זמן של התחדשות הנעורים. היא מתאחדדת עם מקורותיה העליונים, מתרעננת ונטענת מחדש

האדם בוחר את הארץ, את חיי הגוף. הוא נמשך למוצקות ולמוחשיות שהוא רואה בחיים הפיזיים של העולם הזה. הם עושים רושם כל כך ממשי

אנו יכולים לראות רק את הרגע ואך בקושי להיזכר בעבר. העתיד נמצא מאחורי דלת סגורה ואף פעם לא חדל מלהפתיענו

וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה

התחלתי להבחין שבין הרגשות הללו ישנו הפחד, ההמתנה לדבר הבא שגופי עלול לעשות לי

הבעש"ט לגמרי מתאים להנחת עולם זו. הוא סיפר סיפורים יפים וגרם לאנשים להרגיש טוב עם עצמם, בכך שהוא אמר להם שזה לא באמת חשוב כל עוד אתה כנה ומאושר ונחמד... אך זה לא יכול להיות יותר רחוק מהאמת

אתם מבינים את השאלה? אני לא הצלחתי להבין, עד שאחרי כשלושים שנה של לימוד בספר התניא, ידיד ותיק שלי שהוא גם פסיכולוג - הרב ד"ר יוסף יצחק שגלוב - הסביר לי כך כי הספר עוסק בשאלה הגדולה ביותר עלי אדמות, "מדוע אסור לי להיות מדוכא"

אפילו האתיאיסט הכן יודה כי מן ההכרח שגורם ראשוני, ישות מקורית כלשהי, קדמה לקיומו של היקום

הנשמה היא העצמיות, ה"אני" השוכן בגוף ופועל דרכו. בלי הנשמה, הגוף הוא כמו נורה ללא חשמל, מחשב בלי תוכנה, חללית ריקה מאסטרונאוטים

רעיון אלגנטי אחד, שפותח על ידי ילד לפני כ-3,800 שנה, שינה את העולם לנצח. הילד הזה היה אברהם אבינו

אם לא יודעים כיצד לעכל את האמירה החריפה של בעל התניא, שמציבה אותנו מול מראה המגלה לנו פנים שאינם נושאים חן בעינינו, עלולה לצאת הרוח ממפרשינו, ואנו ניוותר שבויים בייאוש קודר, חשים כי הננו עבדים סיזיפיים ביד גורל אכזר

אילו נתנה רשות לעין לראות, את כוח ומציאות ה' במלא נוכחותו לא היינו רואים דבר, שהרי אין עוד מלבדו. לכן, כל שנראה לנגד עיננו איננו קיים בעצם

האנרגיה הרוחנית הקיימת באדם, המהווה את מקור הראייה והשמיעה, הרגש והשכל, הרצון והתודעה, לא חדלה להתקיים רק מפני שהגוף הפיזי הפסיק לתפקד

דומה כי כל חיי האדם מרוכזים מסביב למילת-קסם זו: שמחה. כל פעולותיו, מאוויו, רצונותיו ותחושותיו של האדם הם שרשרת גדולה אחת של געגועים לשמחה

המושג 'רצוא ושוב' (רו"ש), כביטוי להתמלאות והתרוקנות, לעליה מעלה ולאחריה שיבה מטה אל המציאות, נזכר לראשונה בפתח ספר יחזקאל

אדם הגיע לבית המשפט באשמת נהיגה מופרעת ללא רשיון. "האם ההאשמות נכונות, מר כהן" שואל השופט והנאשם משיב: "כן, אך התחרטתי בלב שלם על מה שעשיתי." איזה בית משפט יקבל טענה שכזו?

האם עלינו לשבט אנשים? האם יש דבר כזה חיים שלא שווה לחיותם? מתי בסדר לצאת למלחמה? האם הטרור תמיד רע? האם נישואין בין בני אותו מין הם דבר פסול?

בתקווה שחברי וועד הבית שלי אינם מנויים על הבלוג, אני יכול לספר לכם, שבדרך כלל האור בחדר המדרגות נותר לפעול במשך השבת כולה

שלטי חוצות מחדירים בנו מסר תמידי כי אנחנו 'בלתי מספיק'. אם רק נקנה רכב מסויים, נלבש בגד מסויים ונצטרף למכון כושר מסויים, רק אז נהיה 'מספיק'...

כיצד עלינו להגיב כשאנו רואים שאלוקים גומל עמנו חסד? יעקב אבינו היה צדיק ובורא העולם הבטיח לו שהוא יהיה עמו. ובכל זאת הוא הכריז - "קטונתי"