אחת מ-39 הקטגוריות של עבודה יצירתית היא "העברה ממקום למקום" (שנקראת גם "נשיאה").
פירוש הדבר הוא, באופן בסיסי, שאנו לא נושאים שום חפץ – שום דבר, החל בפסנתר וכלה במפתחות הבית – מן ה"תחום הפרטי" (אזור תחום כמו בית או חצר מגודרת) ל"תחום הציבורי" (לדוגמא, רחוב עירוני) או להיפך. אנו אף לא נושאים חפצים בתוך "תחום ציבורי" למרחק העולה על ארבע אמות (כ-2 מטר).
העירוב הוא מנגנון המאפשר נשיאה בשבת בין בתים ודירות בתוך שטח מוגדר. לעירוב יש שני מרכיבים בסיסיים: א. התחימה הפיזית, ההופכת את התחום שבתוכו לשווה ערך ל"תחום הפרטי"; ב. "ארוחה משותפת" ההופכת באופן סמלי את כל הבתים היהודיים שבאותו אזור למשק בית אחד. "עירוב" יכול לכלול קבוצת בתים או אפילו, במצבים מסוימים, שכונה או אפילו עיר שלמה. חוקי העירוב מורכבים מאוד, והרב המקומי יוכל להנחות אתכם בנושא.
