יש משהו מיוחד בחג החנוכה: הדינמיקה הבסיסית של חג זה שבה והופיעה במהלך כל ההיסטוריה היהודית.
חנוכה מציין בראש ובראשונה את נכונותם של יהודים לסכן את חייהם כדי לשמר את יהדותם – כלומר, להישאר נאמנים לתורה שנתן לנו אלוקים כמקור ההדרכה לשליחותנו בחיים.
הניצחון הצבאי בא והלך, ובכל מקרה הוא לא היה שלם – תוך דור אחד או שניים, המדינה הצעירה תחת שלטון המכבים כבר איבדה את עצמאותה ועברה להיות תחת שליטתם של הרומאים.
מעל הכל, חנוכה נחגג למען העובדה שאנו לא הרשינו לאף אחד להכתיב את מערכת היחסים שלנו עם אלוקים. אנו מוכנים לוותר על כל דבר למענו, למען המטרה הזאת, אפילו על חיינו הפיזיים.
אכן, במהלך התקופות, היהודים הצליחו לשמור על אמונותיהם אף נוכח אינספור ניסיונות לשנותם בכוח, הצלחה שתכופות עלתה להם במחיר כבד.
אבל, האם חג החנוכה עדיין רלוונטי כיום? בפעם הראשונה בהיסטוריה הלא-רחוקה שלנו (כלומר, ב-2000 השנים האחרונות, לערך), הרוב הגדול של היהודים חי בארצות שבהן הם יכולים לשמור את מצוות היהדות בחופשיות, ללא דיכוי.
האם הלקח שניתן ללמוד מחג החנוכה אינו הכרחי יותר? האם כבר אין לנו צורך לחיות את סיפור החנוכה ולחזק מחדש את המסר שלו?
האמת היא, שבמצב שלנו אנו זקוקים לחג החנוכה יותר מתמיד.
חג החנוכה ממשיך לתת לנו השראה ולעודדנו להתמיד ולהתגבר על מכשולים גדולים הניצבים בדרכנו כשאנו רוצים לחיות את יהדותנו. הדבר היחיד שהשתנה הוא המיקום שבו מתחולל המאבק הזה – מאתגרים חיצוניים שמקורם באויבים בני אנוש, לאתגרים פנימיים, שמקורם בטבענו האנושי שלנו-עצמנו.
אנו צריכים להתגבר על הרפיון והאדישות הנולדים ממצב של ביטחון וגישה נטולת מאמץ לכל צרכינו הבסיסיים בחיים. אלה אמנם דברים טובים, אך הם גורמים לנו לשכוח כמה שבירים הם החיים, ולכן יקרים כל כך. אנו שוכחים אז בקלות כמה אנו באמת זקוקים לזרם התמידי של אנרגיה שמימית-אלוקית המעניקה לנו חיים וחיוניות בכל רגע ורגע שחולף, וכן אנו שוכחים את התכלית האמיתית שלשמה מעניק לנו אלוקים את זרם החיים התמידי הזה.
כשאנו צריכים להיאבק על קיומנו הפיזי או הרוחני, אנו צריכים להזכיר לעצמנו ללא הרף מהי הסיבה שבגללה אנו עומלים כה קשה כדי לשמר קיום זה. אנו צריכים לשאול את עצמנו ללא הרף, "מדוע אנו נאבקים כל כך על החיים האלה? מהם הערך והתכלית של החיים?" אולם בנסיבות פחות אתגריות, אנו שואלים עצמנו שאלה זו בדבר תכליתם הפנימית של החיים לעתים רחוקות הרבה יותר. אירוני הדבר, שכשאין אנו בסכנה, ויכולים לבטא את יהדותנו בחופשיות, תכופות קשה לנו לחוש מסירות ודבקות גדולות כל כך.
חג החנוכה מציב בפנינו את האתגר להתבונן פנימה אל תוכנו ולמצוא גבורה ונחישות. לא אותו אומץ פיזי חיצוני וגס שלו אנו זקוקים כדי להתגבר על דיכוי ועל כפייה דתית כמו שהייתה בעבר, אלא דרכי ביטוי יותר מעודנות, אף כי לא פחות רבות עוצמה, של אומץ רוחני.
אנו מוצאים את הנכונות להתגבר על לקיחת החיים כמובנים מאליהם.
אנו מוצאים את הכוח המוסרי להתייצב בפני טבעו המפונק וזחוח-הדעת של קיומנו הפיזי הבטוח.
אנו תובעים מעצמנו להתמרד כנגד סיפוק עצמי סטאטי.
אנו מתעקשים להפיק משמעות, תכלית וקדושה מכל רגע בחיים שבהם בירכנו אלוקים.
מי ייתן וחג החנוכה יאיר השנה את חיי כולנו וכל משפחותינו.
