הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
מתוך האתר he.chabad.org
כתוב לנו
Visit us on Facebook

הרבנית חיה מושקא שניאורסאהן ע"ה: סיפור חייה של אישה מיוחדת

הרבנית חיה מושקא שניאורסאהן ע"ה: סיפור חייה של אישה מיוחדת

ביוגרפיה קצרה של אשתו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל

דוא"ל
הרבנית חיה-מושקא שניאורסאהן ע''ה
הרבנית חיה-מושקא שניאורסאהן ע"ה

הרבנית חיה מושקא שניאורסאהן ע"ה נולדה ביום השבת, כ"ה באדר תרס"א (1901) להוריה רבי יוסף יצחק והרבנית נחמה דינה. סבה, רבי שלום דובער – האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד – היה זה שהציע לקרוא לה בשם 'חיה מושקא', על שם הסבתא רבא שלה (אשתו של האדמו"ר השלישי, ה'צמח צדק').

במכתב ששלח הסבא להורים הוא איחל כי התינוקת תלך בדרכי זקנתה: "...ונקבל אנחנו כולנו מאיתה רוב נחת ועונג ברוחניות וגשמיות... ושתהיה אישה יראת ה' באמת, ותהיה בכל הפרטים כמו אמה זקנתה הצדקנית זיכרונה לברכה אשר שמה נקרא בה".

את שנות חייה הראשונות בילתה חיה מושקא הצעירה בבית הוריה וסבה בעיירה ליובאוויטש שם ספגה חינוך חסידי-חבד"י שורשי. כבר בגיל צעיר היא אהבה לחשוב ולהתבונן ועל כך מעיד הסיפור הבא:

שאלה של ילדה בת חמש

באחרון של פסח, זמן קצר לאחר יום הולדתה החמישי, שיחקה חיה מושקא עם אחותה בחדר האוכל אך את מוחה הטרידה שאלה שלא נתנה לה מנוח: מהו חג אחרון של פסח? מדוע חוגגים אותו?

אחותה המבוגרת ממנה ניסתה להסביר לה כי זהו חג רגיל ככל החגים אך היא התעקשה: הרי בשונה משאר החגים לא מברכים בו 'שהחיינו' בהדלקת הנרות של החג!

בספריה הסמוכה לחדר האוכל שהה סבה שהאזין לשיחת הילדות. בסעודת החג לאחר-מכן הוא סיפר כי בילדותו אף הוא התחבט בשאלה זו ושאל את אביו. "גם אחי הגדול, זלמן אהרון, לא ידע את התשובה" סיפר הסבא, "אך אחותי, דבורה לאה הסבירה שכאשר שבני-ישראל זוכים לשמור את הפסח כהלכתו מבלי להיכשל באיסור חמץ, הם חוגגים את היום האחרון כתודה לאלוקים".

הרבנית חיה מושקא בצעירותה
הרבנית חיה מושקא בצעירותה

"אבי היה מרוצה מאוד מהתשובה ואמר לה: דבורה לאה, יש לך ראש טוב".

לימים הסביר הרבי מליובאוויטש, בעלה של הרבנית, את השאלה ואת התשובה לאור החסידות.

בבית סבא

השהות הממושכת בבית סבה הגדול הותירו עליה רושם עמוק. שנים רבות לאחר-מכן היא ציינה שתפילותיו המרגשות ומעוררות הלב חרוטות בזכרונה ומצלצלות באוזניה עד היום. "אני יכולה לחזור במדוייק על כל הדברים שנאמרו מפיו הקדוש", אמרה.

כאשר נפל סבה למשכב נותרה חיה מושקא ערה במשך הלילה כדי לטפל בו.

רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש
רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש

תחת המגף הבולשביקי

באוקטובר 1917 פרצה המהפכה הבולשביקית שהפילה את השלטון הצארי. הממשלה הקומוניסטית החדשה מיהרה לנקוט בצעדי דיכוי חריפים נגד כל סממן של דת, ורבי יוסף יצחק שניאורסאהן, שהפך למנהיג תנועת חב"ד-ליובאוויטש לאחר פטירת אביו, מיהר להקים רשת מתחרתית של ישיבות, מקוואות ומוסדות דת ברחבי ברית המועצות.

בתו חיה מושקא היתה חלק בלתי נפרד ממאמצים מחתרתיים אלו שהיו כרוכים בסכנת חיים של ממש. כך, למשל, כאשר אביה ביקש להעביר בחשאי מזון ונרות לאחת הישיבות, הוא בחר בבתו חיה מושקא שעשתה זאת מדי יום ביומו במשך תקופה ארוכה.

מאוחר יותר, כשעבר לפטרבורג והרדיפות נגדו התגברו, הוא מסר לה יפוי כח בו הוא מעניק לה סמכות בלתי מוגבלת לקבל כל מסמך רשמי ובלתי רשמי שנרשם על שמו. בשל האימון הרב שרחש לה אביה, יפוי הכח כלל גם הרשאה להעניק אותו לכל מי שתמצא לנכון.

אורחים לא קרואים באמצע הלילה

עבודתו המחתרתית של אביה הלכה והסתעפה והיתה לצנינים בעיני המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית, ה'יבסקציה' הידועה לשמצה. בט"ו בסיון תרפ"ז (1927) לפנות בוקר הגיעו פקידי המשטרה החשאית לערוך חיפוש בביתו של רבי יוסף יצחק ולהובילו לבית הסוהר.

ביומנו מתאר רבי יוסף יצחק את החיפוש בחדר בנותיו:

"...עברו רגעים אחדים, וקול הפקיד נחמנסון... מצווה לאמר: אתם לכו ועימדו על פתחי הבית לשומרם, אם יבקש איש להכנס לבית תפתחו לו הדלת לרווחה, ואם יחפוץ איש ללכת גם מחדר לחדר או לדבר ביניהם לא תתנו…

..."ראשונה הלכו לחדר בנותי מ' חי' מוסיא (מושקא) ושיינא יחיו לבקר שם. וידרשו מאתם לאמור להם: מאיזה פארטיע (=מפלגה) המה? ויענו כי הם בהפארטיע של אביהם, בנות ישראל בעז–פארטיינע (=בלתי מפלגתיות) מחבבי ארחות ישראל סבא, ממאסים בשאיפות החדשות".

בעיצומו של החיפוש הבחינה הרבנית בחתנה המיועד, רבי מנחם מענדל – שהפך לימים לרבי מליובאוויטש – כשהוא מתקרב ובא אל הבית. היא קראה אליו דרך החלון: "שניאורסאהן, אורחים באו לבקרנו"! הוא הבין מיד מיהם האורחים הבלתי קרואים באמצע הלילה, ומיהר להודיע לחסידים ולהציל מסמכים 'מפלילים' שהעידו על הפעילות החשאית של חותנו.

רבי יוסף יצחק נאסר בבית האסורים "שפלרקי" שם נגזר דינו למוות. לאחר לחץ בינלאומי הוחלף דינו ל-10 שנות גלות, ומאוחר יותר ל-3 שנות גלות בעיר קוסטרומה. הוא ביקש כי בתו חיה מושקא תצטרף עמו בנסיעה זו. (לקריאה: חלקים מרשימת המאסר של רבי יוסף יצחק).

כמה ימים לאחר שהגיע לעיר, בי"ב תמוז התבשר הרבי כי הוא חופשי ורשאי לעזוב את העיר. "כאשר הגיעה הבשורה" סיפרה הרבנית, "לא יכלתי להתאפק ופרצתי בשירת "ניעט ניעט ניקאווא" (שיר חסידי ברוסית שמשמעותו: אין לפחד מאף אחד, לבד מה' אחד)".

היא גם היתה זו שטילפנה לבית אביה בלנינגרד כדי לבשר את הבשורה המשמחת על שיחרור הרבי.

כאשר יצאו הרבי ומשפחתו את גבולות רוסיה הסובייטית כמה חודשים לאחר-מכן, נלווה אליהם רבי מנחם מענדל, החתן המיועד. פקידי השלטונות שניסו להערים קשיים על רבי יוסף יצחק שאלו אותו: "האם לא תוכל למצוא חתן אחר לבתך?" "חתן כזה אי אפשר למצוא"! הייתה תשובתו החד משמעית.

הרבנית ביום חתונתה
הרבנית ביום חתונתה

החתונה

בי"ד בכסלו תרפ"ט נישאה הרבנית לרבי מנחם מענדל שניאורסאהן, בנם של רבי לוי יצחק רב העיר יקטרינוסלב (שלאחר-מכן קיבלה את השם דנייפרופטרובסק) והרבנית חנה. רבי מנחם מענדל הוא גם צאצא של האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד, רבי מנחם מענדל בעל ה"צמח צדק" ונקרא על שמו (והרבנית חיה מושקא נקראה על שם זוגתו).

חסידים מספרים כי את השידוך יזם הסבא רבי שלום דובער.

החתונה נערכה ברוב פאר והדר בורשה שבפולין והשתתפו בה כל ה'מי ומי' שביהדות פולין באותם הימים. אדמורי"ם, ראשי ישיבות ועסקנים באו להשתתף באירוע המיוחד.

"ידוע ומפורסם" פתח אבי הכלה ואמר בטקס קבלת הפנים, "שבעת שמחת נישואין באות נשמות האבות מן עולם האמת... בתור הזמנה לנשמות הצדיקים אבותינו רבותינו הקדושים אשר יבואו לחופה לברך את הזוג, אומר דברי חסידות המורכבים מדברי זקני החתן והכלה" והוא פתח באמירת 'מאמר' חסידות מעמיק שנפתח במילים "לכה דודי לקראת כלה".

בעוד אלפים חוגגים בורשה שבפולין, היו הוריו של החתן כלואים מעבר למסך של ברזל בעירם יקטרינוסלב. הם לא הורשו לצאת ולהשתתף בחתונת בנם בכורם, אך הדבר לא מנע מהם לערוך חגיגה גדולה בעירם. אלפי מברקים זרמו מרחוק ומקרוב המאחלים להורים המאושרים רוב נחת מהזוג הצעיר.

רבי לוי יצחק שניאורסאהן, רב העיר דנייפרופטרובסק ואביו של הרבי מליובאוויטש
רבי לוי יצחק שניאורסאהן, רב העיר דנייפרופטרובסק ואביו של הרבי מליובאוויטש

המרחק הגיאוגרפי לא הצליח להסתיר את חיבת החותנים לזוג הטרי. במכתב ששלח רבי לוי יצחק לבנו ולכלתו שבועיים לאחר החתונה הוא כתב:

"חיו יחד חיי נחת שלוה והשקט, תהיו שבעי רצון ועונג זה מזו וזו מזה תמיד בכל עת, תלכו יחד תמימי דעים, ורוח אחד לשניכם, כאיש אחד ממש בכל דבר ודבר כל ימיכם לעולם, ונשׂבע מכם רוב נחת וענג בגשמיות וברוחניות.

…"רק בנושא אחד רצוני שתהיו כשני אנשים נפרדים, והוא – בנוגע לכתיבת מכתבים אלינו לעיתים קרובות ככל האפשר. בענין זה אל תסמכו זה על זו, ואל תצאו ידי-חובה זו על ידי זה. כתבו הרבה ככל האפשר ולעיתים קרובות ככל האפשר, בלי שום רשמיות.

"ואת כלתי היקרה, שבעינינו הנך בת יקרה ואהובה, מבקש אני ממך: כתבי הרבה ככל האפשר, וגם אלי. מכתבייך יהיו לי נעימים ויקרים מאד. כתבי בדרך הנוחה לך – באידיש או בשפה הרצויה לך. אינך צריכה לכתוב בצורה "רשמית", פשוט כתבי כפי שאומרים ב"מאמע לשון" (=שפת אם), כפי שאת חושבת ומה שאת מרגישה תמיד. בין הורים וילדים אסור שתהיה מחיצה בשום נושא, ואת ומענדל יחי' הנכם בעינינו דבר אחד ממש, וזוהי גם הסיבה שאני כותב לך ולמענדל יחי' מכתב אחד, ולא מכתבים נפרדים, כי בעיני הנכם דבר אחד. אינני רוצה להרגיש אחרת, ואני משער שגם אצלך כך הדבר…"

הרבי וחותנו
הרבי וחותנו

בברלין ובפריז

לאחר חתונתם התגוררו הזוג הצעיר בברלין, וכשהמפלגה הנאצית עלתה שם לשלטון הם היגרו לפריז. בערים אלו נרשם הרבי ללימודים באוניברסיטאות המקומיות, ומלבד זמני ההרצאות הוא הקדיש את שעות היום והלילה ללימוד תורה. הוא ערך ספרי מפתחות לעשרות ספרי חסידות, הרצה ולימד בבתי הכנסיות בהם התפלל וכן שימש כמזכירו של חותנו.

הרבנית סייעה לבעלה בעבודתו האקדמית וכן בעסקנותו הציבורית. באחד המכתבים כינה אותה אביה "מזכירתי הזמנית".

יהודים שהכירו את הרבי והרבנית מתקופה זו סיפרו על שמירתם הקפדנית של הזוג את הלכות הכשרות. לעיתים היתה הרבנית הולכת מרחק רב לרפת בפרברי פריז כדי להשגיח על חליבת הפרות על-מנת שהחלב יהיה 'חלב ישראל'. וכאשר הגיע חג הפסח ולא ניתן היה להשיג מצות שמורות, היא בררה בעצמה חיטים מהם טחנה קמח ואפתה מצות בתנור קטן בביתה.

נמלטים מהתופת

עם פרוץ מלחמת העולם השניה וכיבוש הנאצים את פריז, מיהרו הרבי והרבנית להימלט לעיר וישי שהיתה אז תחת שלטון נייטרלי. הם הגיעו לעיר בערב חג השבועות כאשר את תום המסע נאלץ הרבי לעשות רגלית בשל כניסת החג. לאחר שהות של כשמונה חודשים בוישי הם נדדו לניס ולמרסיי. במשך מנוסתם התמסרו הרבי והרבנית לסייע לפליטים הרבים שנמלטו מאימת הכובש הנאצי (לצפיה: כיצד יצאו הרבי והרבנית מפריז, כפי שסופר על-ידי הרבנית).

כל אותה העת בה נדדו הרבי והרבנית מעיר לעיר, לא וויתרו על קוצו של מנהג ושל הידור. כך, הגיעו לידינו ידיעות על מסירות נפש של הרבי והרבנית למען השגת פת ישראל, אתרוג מהודר, קמח למצות, בצל ל"כרפס" וחריין למרור לליל הסדר, וכדומה.

והנה אנקדוטה שסיפרה הרבנית מתקופת אימים זו:

"בשל המלחמה בו היתה שרויה המדינה הוחרם כל הזהב אשר במדינה ומי שהחזיק זהב היה עליו למוסרו ליד השלטונות. יהודי שהכיר אותנו החזיק ברשותו כמות גדולה של מטילי זהב והוא סבר כי בדירתנו לא יערכו חיפוש. הוא ביקש מבעלי לאכסן את הזהב בביתינו, והוא הסכים.

"כשהמצב החמיר והחלו לחפש גם בסביבתנו, הצעתי לבעלי להעביר את הזהב למקום בטוח יותר. הוא סירב ואמר "זהו ממון יהודי ואנו לא ניגע בו"".

אל חוף מבטחים

לאחר מאמצי חילוץ בינלאומיים הצליח אביה של הרבנית, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, לצאת מן התופת באירופה ולהגיע למקום מבטחים בארצות הברית בט' באדר שני ת"ש (1940). מיד עם הגעתו הוא החל לעשות ככל יכולתו לחלץ את שתי בנותיו וחתניו (רבי מנחם מענדל והרבנית חיה מושקא, ואחותה הרבנית שיינא ובעלה רבי מנחם מענדל הורנשטיין) ולהביא אותם לארצות הברית.

מאמציו הצליחו בחלקם: הרבי והרבנית הגיעו לחופי ארצות הברית בכ"ח בסיון ה'תש"א (1941); בני-הזוג הורנשטיין לא הצליחו להיחלץ ונספו במחנה ההשמדה טרבלינקה, ה' יקום דמם.

לאחר פטירתה של הרבנית נחקקה על מצבתה כיתובית לעילוי נשמת אחותה, הרבנית שיינא.

הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצ"ל
הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצ"ל

"הרבנית"

גדולה היתה שמחתה של הרבנית להתאחד מחדש עם הוריה ומשפחתה בארצות-הברית. אך אביה, שהיסורים שסבל ברוסיה הסובייטית ובתקופת שהותו בורשה הכבושה הותירו עליו רושם עמוק, חלה ונפטר כ-9 שנים לאחר פגישתם המחודשת, ביו"ד בשבט תש"י (1950).

החסידים האבלים שמו את עיניהם על חתנו של הרבי, רבי מנחם מענדל, וביקשו ממנו למלא את מקום חותנו. כמה מהם הכירו את גאונותו הנדירה בתורת הנגלה ובנסתר; אחרים ראו את האימון הרב שרחש לו חותנו, כשמינה אותו למנהל הזרוע החינוכית, החברתית והוצאת הספרים של חב"ד-ליובאוויטש.

במשך שנה תמימה סירב הרבי לקבל על עצמו את עול ההנהגה, ולבסוף כשעשה זאת היה זה גם בהשפעת זוגתו, הרבנית חיה מושקא. היא ידעה היטב את הקורבן שהיא מקריבה – השעות הרבות שהרבי יקדיש למען חסידיו ולמען כלל ישראל – אך עשתה זאת בלב שלם.

הרבנית חנה שניאורסאהן
הרבנית חנה שניאורסאהן

דואגת לבריאות חותנתה

כאמור, הורי הרבי נותרו מאחורי מסך הברזל בעירם דנייפרופטרובסק ובמשך שנים הקשר ביניהם נוהל באמצעות מכתבים בלבד. בשנת 1939 נאסר אביו של הרבי, רבי לוי יצחק, באשמת פעילות 'מחתרתית' (קרי: פעילות להפצת יהדות) ונשלח לעיר גזירה לציאילי שבקזחסטן. גם בהיותו בגלות הוא לא פסק מלהגות בתורה, ואשתו שהצטרפה אליו הכינה דיו מעשבים עמו הוא העלה על כתב את חידושי התורה שלו. מאוחר יותר, בשל התנאים-לא-תנאים בהם חי, הוא נפטר בכ"ף באב תש"ד (1944) בעיר אלמטי שם גם נקבר.

לאחר פטירתו עברה אשתו, הרבנית חנה – אישה משכילה בזכות עצמה – למוסקבה, כאשר היא מביאה עמה את חידושי התורה של בעלה למרות הסיכון שהיה כרוך בדבר. היא יצאה מרוסיה ביציאת החסידים הגדולה בשנת 1946 והיגרה לארצות הברית בשנת 1947 שם חיה לצד בנה הבכור עד לפטירתה בו' בתשרי תשכ"ה (1964) (לקריאה: עוד על הרבנית חנה).

כאשר נפטר בנה הצעיר ר' ישראל אריה ליב בשנת תשי"ב (1952), ביקש הרבי להעלים ממנה את עובדת פטירתו מחשש שהדבר יזיק לבריאותה. הרבנית נרתמה למאמצי ההסתרה וכאשר חותנתה התלוננה על כך שלא קיבלה מכתב מבנה זה זמן רב, זייפה הרבנית מברק שכתב, כביכול, ישראל אריה ליב לאמו.

"מעולם לא אמרתי דבר שאיננו אמיתי" התבטאה הרבנית באותה הזדמנות, "וכעת אני צריכה לעשות זאת", אמרה ונאנחה.

לצד בעלה הגדול

חסידים שהכירו את הרבנית סיפרו בפליאה על היחס המפליא שרכשה אל הרבי. כך, בלילות בהם נערכו התכנסויות חסידים או יחידויות (מפגשים אישיים) של הרבי שנמשכו זמן רב, לעיתים עד עלות השחר, לא היתה הרבנית עולה על יצועה עד שהרבי היה שב הביתה (לצפיה: ביקור בבית הרבנית).

בשנותיה האחרונות, כאשר סבלה קשות ממחלה, היא עשתה כל שביכלתה על מנת להסתיר זאת מהרבי. כששאלו אותה: "יהודים מכל קצווי תבל מאחלים לעצמם כי שמם יוזכר לברכה על ידי הרבי, ואת נמנעת מלספר לו"? השיבה בפשטות: "חשוב לי שלא לגרום לו עגמת-נפש".

היא היתה גאה מאד בעבודת שלוחי הרבי ברחבי העולם והיתה מדברת אליהם בהערצה ובהתפעלות ובאהבה אין קץ. כאשר היא צפתה פעם בסרט וידאו של פעילות השלוחים בארץ, ריגש אותה מאוד לראות כיצד למרות הקור ששרר בחוץ השלוחים נסעו בשליחות הרבי ושימחו את החיילים. היא היתה נרגשת מאוד מהקרבתם, גאה בהם ודמעות זלגו מעיניה. (לצפיה: היחס המיוחד של הרבנית לשלוחים)

ביתם של הרבי והרבנית ברחוב פרזידנט שבברוקלין, ניו יורק.
ביתם של הרבי והרבנית ברחוב פרזידנט שבברוקלין, ניו יורק.

כל כבודה בת מלך פנימה

למרות שלו רק רצתה היתה זוכה בכבוד מלכים כאשתו של הרבי מליובאוויטש, ברחה הרבנית מכבוד ובכך קיימה את הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה". היא הייתה מקפידה לבצע את קניותיה בחנויות בהם איש לא הכירה כדי שלא ינהגו בה מנהגי כבוד, וכאשר במקרה נחשפה זהותה היא לא שבה לאותה החנות.

לבד מן הבריחה מן הכבוד, היתה לרבנית ענווה בלתי מצויה. פעם, בעת שיחה, אמרה כבדרך אגב: "יש לנו מגש מסבי, הרבי ה"צמח צדק", שדודי זקני הורנשטיין העניק לנו במתנה. אלא שמעולם לא השתמשתי בו להניחו מתחת לפמוטים. שכן, כיצד ראויה אני, אישה פשוטה, להשתמש בדברים שכאלו? אני רק מסתכלת על זה ואז אני מרגישה קשורה למשפחה".

הרבי אומר קדיש לאחר פטירת הרבנית
הרבי אומר קדיש לאחר פטירת הרבנית

פטירתה

בשבוע האחרון לפני פטירתה היא התקשרה טלפונית אל כל אחד מידידותיה ומקורביה, אפילו כאלו ששהו בארץ אחרת, וניהלה עמם שיחה ממושכת יחסית. לאחר שנפטרה הם הבינו כי כך בחרה הרבנית להיפרד מהם.

בליל כ"א שבט חשה הרבנית חולשה כללית וקראה לרופא, הוא הביע את דעתו שעל הרבנית להתאשפז במרכז רפואי. הרבנית לא הייתה מעוניינת לעשות זאת והרבי ביקש לכנס אסיפת רופאים שיחוו את דעתם.

למחרת בערב, בליל כ"ב בשבט, התכנסו הרופאים בביתה של הרבנית. בטרם החלה האסיפה ציינה הרבנית שמאחר והרופאים הגיעו לאחר יום עבודה ועדיין לא אכלו ארוחת ערב, יש להגיש להם ארוחת ערב ורק לאחר-מכן תתחיל האסיפה.

כאשר בתום האסיפה החליטו הרופאים כי מצבה מחייב אישפוז והרבי העניק את הסכמתו, ביקשה הרבנית לשוחח עם הרבי בפרטיות ולאחר-מכן יצאה אל המרכז הרפואי 'קורנל' במנהטן.

האוירה במכונית היתה רצינית מעט אך הרבנית לא אהבה זאת. היא החלה לשוחח עם הרופא על בתו שהשתדכה זמן קצר קודם לכן. היא רצתה לדעת כיצד מתקדמות ההכנות לחתונה, אירגון הדירה וכו'.

במרכז הרפואי ניגש אליה אחד הרופאים ושאל אותה את השאלות הסטנדרטיות. תוך כדי שיחה ביקשה הרבנית לשתות כוס מים עליה בירכה "שהכול נהיה בדברו". זמן קצר לאחר-מכן החווירו פניה. "האם את איתנו?" שאל הרופא את הרבנית והיא השיבה בחיוב. הוא המשיך לשוחח עמה אך שוב החווירו פניה, ושוב הוא שאל "את איתנו"? אולם הפעם לא נשמע מענה. הרבנית השיבה את נשמתה לבוראה בליל כ"ב בשבט תשמ"ח (1988).

מסע הלויה
מסע הלויה

(לצפיה: סיום ה'שבעה' בבית הרבי והרבנית).

בהלווייתה של הרבנית שנערכה למחרת השתתפו עשרות אלפי חסידים, גברים ונשים מכל גווני הקשת.

כיום

בשנים לאחר-מכן נפתחו עשרות מוסדות לנשים ובנות הנושאים את שמה של הרבנית, ואלפי בנות קיבלו את שמה ומתחנכות ברוחה.

בכל שנה, בשבוע של יום השנה לפטירתה, נערך בברוקלין שבניו-יורק "כינוס השלוחות העולמי" לזכרה בו מתכנסות שלוחות חב"ד מרחבי העולם לסוף שבוע של התחזקות במשימתן המיוחדת.

למעלה מעשרים שנה לאחר פטירתה, דמותה המיוחדת של הרבנית מוסיפה להאיר ולהוות דוגמה לחיקוי עבור הנשים היהודיות ברחבי העולם.

הרב מנדי קמינקר הוא עורך אתר בית חב"ד ושליח לקהילה הישראלית בצ'רי היל, ניו ג'רזי.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
דוא"ל
1000 תווים נשארו
שלח לי דוא"ל כאשר קוראים נוספים יגיבו לכתבה זו.
סדר לפי:
תגובות (10)
22 ינואר 2014
פטירת הרבנית חיה מושקא
חלמתי על הרבנית ועל הרבי. הם בגן עדן, וציירתי את הציור מזיכרוני לתעד חלק מהחלום.
אפשר להתרשם מהציור בפייסבוק: אורית מכאלי יצחק ציירת
אורית מיכאלי /יצחק
30 ינואר 2013
ללמוד וללמוד וללמוד
יש"כ!
אנונימי
14 אוקטובר 2011
ממש מיוחד
למי שרוצה יש הרחבה על חיי הרבנית במוסף 'פנינים' של עיתון 'בקהילה' לחג הסוכות תשע"ב
מרתק!!!
חבדניקית
מרכז, ישראל
28 ינואר 2011
אשה מדהימה
סיפור מרגש ביותר ואכן אשה מיוחדת במינה
מודה על השיתוף
רונה
קנדה
chabadisraeli.com
26 ינואר 2011
אהבת ומורשת עם ישראל
מהסיפור המובא כאן עולה כי אכן מדובר באדם מיוחד, אישה עם אישיות צנועה ומיוחדת.

לא זכיתי להכירה, אך רק מהסיפור-חיים המרגש זהז אני מרגיש שהצדקת הייתה אישה מיוחדת וצריכה להוות דוגמא לכולנו.
אברהם
25 ינואר 2011
יהי זכרה ברוך
תנצבא
אנונימי
10 פברואר 2010
הרבנית חיה מושקא
סיפור חיים מצמרר, מרתק. מהמעט שסיפרתם אני מתרשמת מאשה בעלת אישיות יוצאת דופן ומיוחדת במינה. אשה אשר הקדישה את חייה לטובת שני הגברים בחייה - אביה זצ"ל ובעלה זצ"ל. נדיר!!!
אני סקרנית לראות כיצד נראה ביתם של הרבי והרבנית... (לא הבית החיצוני, אלא החדרים).
אני סקרנית לקרוא על הרבנית קצת יותר כדי להכיר עוד תכונות יפות שניתן ללמוד ממנה, לנסות לחקות את דרכיה היפות וכד'.

אני מרגישה צורך לציין, כי אינני חב"דית, אך מזדהה מאוד עם דרכי החסידות החב"דית ונמשכת לדרככם כבמגנט.
ליטיג תרצה
קרית-אונו, ישראל
9 פברואר 2010
Hommage REBBETZEN
Ahavat israel est demandé aujourd'hui plus que jamais a nous de faire connaitre et de faire exigerLe Machia'h par chaque être a travers lae Monde Entier
Myriam Levitte
Betar-Illite, ISRAEL
2 פברואר 2010
מעניין מאוד לראות את ביתם בברוקלין
לקרוא על הרבנית חייה ופועלה
ANAT ANGEL
givataim, israel
2 פברואר 2010
מרגש איזו אישה!
תודה רבה
מרתק
אנונימי
השבוע באתר HE.CHABAD.ORG