Parshah שמות - Exodus 1:1-6:1

בני ישראל מתרבים במצרים, מעביד אותם פרעה, מצווה להשליך את היילודים לנהר, ליוכבד נולד בן, השם מתגלה למשה בסנה, פרעה מסרב לשחרר

המצרים העתיקים ראו בנילוס אל ועבדו לו. אחרי הכל, הם ראו בו את מקור הכסף שלהם, את תיק ניירות הערך שלהם ואת מקור ההשכלה והקריירה שלהם – הכל ביחד.

היא מופיעה בספרו האחרון: משה ומונותיאיזם, עבודה מוזרה ביותר. הספר פורסם בשנת 1939, כשפרויד כבר היה פליט בבריטניה

כששאלו את אשתי בפליאה, "כמה ילדים יש לך?". תשובתה היא תמיד "אחד מכל סוג". אני יכול בהחלט להבין את אותו רב שנמאס לו מכל המבטים הפוגעים שננעצו בילדיו

כשפרעה רחץ בדם עולליהם, היה זה דמי שנשפך. כשהוא תחב את גפיהם הזעירות לחללים שנועדו ללבנים, אותי הוא תחב שם. אני סבלתי את כל סבלותיהם. כל מי שעינה אותם עינה אף אותי

האדם הוא בנאי. חלקנו בונים מבנים פיזיים – בתים, ערים, כבישים, מכונות מתוחכמות יותר או פחות, וגם חפצים שימושיים (או חסרי תועלת)

מעניין לציין כי לפי המסורת היהודית אל לו לאדם להסתובב יחף ועליו ללכת עם הפרדה כלשהי בין כף הרגל לבין הקרקע

טמונה כאן גזירה נוספת, חמורה מן הראשונה. הוא מבקש מבני עמו לגדל את הבנות הנולדות ברוח תרבות מצרים. "תחיון" – אתם תקבעו אלו חיים יהיו להן

יקורו של משה בארמון המלכותי לא הביא את התוצאה הצפויה. במקום לשחרר אותם, האשים פרעה את בני ישראל בעצלנות והוציא צו הדורש מהם למצוא בעצמם את חומרי הגלם ללבנים

יתכן וילדים אחרים מוכשרים יותר מהילד שלי, אך אני יאהב דווקא את הילד שלי. זו אהבה פנימית וטהורה

חיבוק או נשיקה אין בהם כל משמעות אלמלא יכול מקבלן לחוש בהם ולהגיב להם. אך מעשה הספירה יביע גם את החיבה שאנו רוחשים כלפי חפצים דוממים

מה אומר לי ביטחון בה' כאשר יש התקפת טילים? האם אני יכול להיות בטוח שהטיל לא יפגע בי?