Parshah תרומה - Exodus 25:1-27:19

"כאשר בני ישראל יקימו בית לשמי" אומר האלוקים למשה, "אשכון בתוכם". פרשת השבוע מפרטת כיצד עושים זאת.

פרשת תרומה עוסקת בבנין המשכן. בהתאם לכך, ההפטרה מספרת את סיפור בנין בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך

ה"נחושת" הנחותה מייצגת אותנו, בעוונותינו. יצורי אנוש רגילים, עם כוונות טובות מדי פעם, אך נגררים מטה מטה על-ידי החולשות שלנו

הצביע הרבי על מראה ענקית הנמצאת על הקיר הפונה לרחוב, העמיד פני תם ושאל: "איזה חלון מוזר! כל מה שאני רואה זה את עצמי! להיכן נעלמו כל האנשים ברחוב?"

המקובעים מופיעים בצורות ובגדלים שונים, אך המכנה המשותף לכולם שהם לא יכולים לשוחח, אולי אפילו לחשוב, על שום דבר אחר

הסיבה לכך אף איננה מראהו היפה של הזהב. גם ברונזה [ארד] לעיתים נראית יפה יותר מזהב – אבל מתכת זו אף פעם לא משכה תשומת לב רבה כל כך

במשך השנים ראיתי אנשים טובים, שחלקו עצמם עם אחרים וטיפלו בהם, אולם לאחר שנים של נתינה, הם הפסיקו לתת. מדוע? – מפני שהם נתמלאו תסכול מחוסר ההערכה על כל עבודתם הקשה

בשלב מסוים נתבקש הרב להגיש את רשימת כל נכסיו. הרב, שהיה אדם עשיר, הוציא רשימה והביא אותה במו ידיו אל המלך

היחס לתינוק קטן מסמל קשר טהור, בלתי מותנה. גם כאשר תינוק בוכה, פוגע, מלכלך ומעייף – ההורים מגלים כלפיו אהבה וסובלנות

כשיהודי נותן צדקה, הוא לא רק נותן אלא גם מקבל, שכן כשהעני מקבל את הנדבה, הנותן מקבל זכות בעבור המצווה שעשה,

בסיני נפתחו השמים למופע האור-קולי הכביר ביותר עלי אדמות, שהשאיר את בני העם כשהם מרותקים וחדורי יראה. אך הם עצמם היו מקבלים פסיביים

כשעידן רציני, הוא רציני מאוד. אביו ניסה להצניע חיוך. "הממ, עידן, אתה בטוח שזה באמת מה שהמורה שלך התכוון"?

החתן קורע את ההזמנה מול עיניה הנדהמות של הכלה אך למרבה הפלא הוא לא מבטל את האירוע